ארכיון תג: תג מחיר

"שלום עכשיו" והפוליטיקה הישראלית

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 9.11.2011

בשבועות האחרונים, מייללים אנשי 'שלום עכשיו' על שכתובות "תג מחיר" מרוססות על-ידי אלמונים על קירות בתים ומכוניות. פעם נוספת, הם מעלים באוב את ה"הסתה" שקדמה לרצח ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין. בכלל, כל פעולה שנויה במחלוקת שיש בה משום חריגה מן השיח הציבורי והפוליטי התקין, זוכה מייד לתיוג האוטומטי של "אלימות". אז נכון שצריך לגנות ריסוס כתובות נגד אנשי שמאל, ושימוש במילים כמו "בוגדים" מערער את היכולת לקיים מרחב פומבי של שיח פוליטי ראוי, אבל כדאי לקחת את זה בפרופורציות: הבעיה מתחילה ונגמרת באנשי 'שלום עכשיו', לא באותם צעירים שמרססים את כתובות "תג מחיר".

לא דפני ליף. "שלום עכשיו". צילום אילוסטרציה: פלאש 90

לא דפני ליף. "שלום עכשיו". צילום אילוסטרציה: פלאש 90

אם נקבל באמת את ההנחה שלא מדובר בפרובוקציה שמטרתה להרעיל עוד טיפה את ההסתה נגד המתיישבים ביהודה ובשומרון, ולא נחשוב לשנייה שמישהו בשב"כ חוזר לימי אבישי רביב וארגון אי"ל הפיקטיווי, אפשר לתהות לרגע מה מלבה את השנאה הזו נגד 'שלום עכשיו'. הבעיה המהותית עם התנועה הזו, שקמה כמעין פוטש-זוטא של קצינים מהקיבוצים ומהשמאל, היא החתרנות המתמשכת שלה נגד ההתיישבות. אנשים פוליטיים לא מנהלים ויכוח באמצעות ריגול אחרי בנייה ביהודה ובשומרון והעברת התמונות לידי גורמים זרים. מי שבונה את עצמו על ריגול, הלשנות והוצאת דיבת ישראל ברבים, לא יכול לצפות שלא יקומו כמה משוגעים לדבר וירססו כתובות על בתי המרגלים. זה לא לגיטימי, זה לא ראוי, זה מעצבן וגם מכעיס. אבל מי שרגיל לרגל, להסית ולהלשין, הוא הרבה פחות לגיטימי וראוי.

'שלום עכשיו' כבר שנים ארוכות אינה תנועה באמת. לא מדובר פה בדפני ליף שיש לה גם פעילים, גם תומכים וגם גנרלים שמוציאים לפועל הפגנות. 'שלום עכשיו' היא מותג מהעבר שמתבסס על עבודה של אנשים המקבלים כסף לפעול למען דבר אחד ויחיד: מיטוט מפעל ההתיישבות. התמיכה הציבורית שלהם היא אפסית. פעם אפילו הייתה להם תנועת נוער פעילה עם סניפים ברחבי הארץ. היום יש להם בעיקר את הלוגו המיתולוגי שעיצב עבורם דוד טרטקובר לפני למעלה מ-30 שנה. המצב הזה מאפיין את רוב תנועות השמאל. 'גוש שלום' של אורי אבנרי היא דוגמה נוספת. גם למרצ אין ממש פעילים. כל גודש ארגוני השמאל הציוני מתרכז לשלושה מנדטים בקושי בקלפי. השמאל הפוסט-ציוני, ששורותיו מתרחבות בהתמדה, כבר מצביע לחד"ש ולדב חנין.

הכוח העיקרי של כל גופיפי השמאל האלה הוא ביכולתם להניע קמפיינים בינלאומיים נגד ישראל. 'הקרן החדשה' עשתה זאת בדו"ח גולדסטון. 'שלום עכשיו' עושה את זה עם הריגול אחר מפעל ההתיישבות. אורי אבנרי כבר מריץ שנים קמפיין להחרמת מוצרי ההתיישבות ביו"ש. הרומן שמנהלים בכירי השמאל – המתוקצבים היטב וזוכים למשכורות נאות – מעל ראשי הציבור הישראלי, עם הפוליטרוקים של השמאל העולמי, ממחיש היטב את אופיו של המחנה הזה. כשמישהו מתעצבן ומרסס גרפיטי על הקירות של אחד מבתי חברי המטכ"ל השמאלני, הם צועקים צעקות פשיזם. אבל גם בלי הגרפיטי והכתובות הלא-נעימות, עובדה אחת אי-אפשר להסתיר או להשכיח: בין 'שלום עכשיו' וגרורותיה לבין רוב הציבור הישראלי שוררת עוינות אדירה ואי-אמון. יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', כבר התחילה בהתנערות מהמסורת של הזדהות עם המחנה הזה. היא סיפרה בכנות מפתיעה איך סלחו שם לפרופ' עדי צמח המנוח מהאוניברסיטה העברית, שהפליא מכות באשתו ולא הורחק אל מחוץ לגדר. אם בשמאל רוצים להיות רלוונטיים שוב לשיח הישראלי, כדאי להם לתת גט כריתות למחנה המתמחה בריגול ובהלשנה מטעם (ובמימון) מתנגדי ישראל.