ארכיון תג: מחאה הדיור

שלב נוסף לקראת השלב המכריע בספטמבר

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 31.7.2011

קשה לנבא בשלב הנוכחי איך תסתיים המערכה בין הרדיקלים לבין ממשלת נתניהו. חבילת הצעדים המתגבשים במשרד ראש הממשלה לטיפול במשבר שנוצר עשויים להקהות את עוקצה של המערכה, ולגרום ליותר ויותר אנשים לסגת ממנה. חלק גדול מאלה שמשתתפים בהפגנות אינם מזוהים עם המחאה המאורגנת על-ידי אנשי 'הקרן החדשה' והקומוניסטים, ותוכנית ארוכת טווח להכנסת תחרות למשק, להורדת מחירים ולצמצום הפערים החברתיים עשויה להשביע את אלה שאינם מתלהבים מההסתה נגד נתניהו. העובדה שבסקר "הארץ" הליכוד שומר על כוחו, וגוש המרכז-שמאל ערבים אינו מגבש גוש חוסם, מעידה שלמרות הכול, העם איננו מוכן להקריב את הציונות תמורת חלומות סוציאליסטיים. יש פה מספיק אנשים שזוכרים איך התנהלה הכלכלה בארץ לפני 20 שנה.

צ'ה גווארה מגיע לכיכר הבימה. ההפגנה אתמול

צ'ה גווארה מגיע לכיכר הבימה. ההפגנה אתמול

אבל המערכה הנוכחית היא שלב נוסף לקראת השלב המכריע בספטמבר. הרדיקלים מדברים על כך בגלוי. ב'קרן החדשה' הכינו שני מארבים לנתניהו ליולי-אוגוסט 2011: האחד, הקמפיין נגד "עליית הפשיזם", והאחר, מסע ההסתה על יוקר המחיה. כאשר ראו שתוכנית ב' עובדת טוב יותר מתוכנית א', נטשו את הבריקאדות. תוכנית דפני ליף עבדה מעל המצופה. העיניים נשואות עכשיו לספטמבר. בשמאל יבקשו לשמור על אש המחאה לחודש הקרוב; הם רוצים שהממשלה תגיע לספטמבר כשהיא מותשת מבית. ממשלה מפוחדת ומבוהלת לא תצליח להתמודד באופן אפקטיווי עם האתגר הפלשתיני, ודרך המאבקים ה"חברתיים", הם מקווים להכניס את המדינה הפלשתינית בדלת האחורית.

במשרד ראש הממשלה הבינו מאוחר מדי שמדובר בניסיון הפיכה. המנטרה הקבועה שדוחפים גדעון לוי וחבריו ל"הארץ" על השמאל שהלך לעולמו, שימשה מסך ערפל שסייע להרדים את השלטון. מי שחשב שהמפלגה הקומוניסטית היא מועדון של סטליניסטים קשישים וכמה עשרות צעירים מבולבלים, חטף סטירה. ומי שלא הבין מה גדול כוחה של 'הקרן החדשה' נוכח דו"ח גולדסטון, קיבל פוטש במרכז העיר. רק בימים האחרונים נזכרו במשטרה לשלוח שוטרים סמויים כדי לאסוף מודיעין על המתרחש אצל הרדיקלים. הבעיה היא שיש מי שחושב שהניאו-סטליניזם חושש מן המשטרה. איך אומרים אצלנו? הם חיים בסרט.

הממשלה נהגה בסובלנות מופתית במפגינים, דבר שלא היה קורה בשום מדינה מערבית שבה היו כובשים רחובות ראשיים והופכים אותם למבצרי תעמולה לניניסטיים. אם יצליח נתניהו להקהות את עוקצה של מהפכת-הנגד ולדבר אל מעמד הביניים מעל ראשי הרדיקלים, עליו ועל ממשלתו מוטלת החובה לפקוח עין ולראות מה מתרחש במנהרות התת-קרקעיות של הציבוריות הישראלית. מה שקרה כאן בשבועות האחרונים מלמד על כך שאין לזלזל בכוחם של הרדיקלים לגייס אנשים טובים וישרי-דרך למאבקיהם באמצעות הסוואה עצמית ודמגוגיה חברתית.

בעבר, כשתנועת העבודה הייתה מקור לרעיונות ציוניים שפויים, היה מי שנאלץ להתמודד עם העיוות הרדיקלי ביישוב היהודי, שהתבטא אז בדמותה של המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית (פק"פ). ברל כצנלסון שאל אז במאמר שפרסם ב-1.5.36 בעיתון "דבר": "היש עם בעמים אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עַמם, כל יצירתו וכל ייסוריו, הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס, ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות? …וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו… עד כדי כך שיִראה את הגאולה בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח". את התובנה הזו של ברל צריך להפוך למדיניות מעשית שמבקשת להוציא את העוקץ מהניאו-קומוניזם החתרני הפועל בישראל.