ארכיון תג: ליברליזם

האתגר של יאיר לפיד

יאיר לפיד מבין את משמעות המונח "אשראי ציבורי". הוא ראה איך מפלגתו של אביו איבדה את כל כוחה בעקבות הסתאבות פנימית, תככים וחוסר רלבנטיות. הוא צפה בציפי לבני נוסקת לגבהים לפני המחאה החברתית ומצדיקה את הישארותה באופוזיציה בזכות אותם סקרים, אך נופלת עם הנחת המאהלים בשדרות רוטשילד. הוא ראה את נפילתו הכואבת של מופז, שנכנס לממשלת נתניהו והאמין להבטחות סרק, ויצא ממנה עם שני מנדטים. ללפיד יש יועצים מצוינים שמכירים היטב את השטיקים של ביבי. הוא ייכנס לממשלה על תנאי, וייצא ממנה ברגע שיראה, כי הישארותו בה איננה משרתת את האינטרס שלשמו נבחר: תקומתו של המרכז הפוליטי הליברלי בישראל. למרות ההספדים על מותו של המרכז הליברלי, בישראל יש לפחות 30 מנדטים שרוצים מפלגה ליברלית. הבוחרים האלה בחרו ביש עתיד, בקדימה ובתנועה של לבני. ובישראל יש גם מרכז רדיקלי שמונה כמה עשרות אלפי מצביעים שהצביעו ל'ארץחדשה' של אלדד יניב, שהתנער מהשיח המנוון של השמאל, וגם מפלגה ליברטריאנית שקיבלה עשרות אלפי קולות: 'עלה ירוק' החדשה שייסדו פורשי הליכוד המזוהים עם 'התנועה הליברלית החדשה'. בסופו של יום, יש בסיס מוצק להקמת המפלגה הדמוקרטית הישראלית עם כוח שעולה באופן ממשי על כוחו של הימין האורתודוכסי, שנחל מפלה בארה"ב ובישראל.

בדרך להקמת המרכז הליברלי בישראל. יאיר לפיד

בדרך להקמת המרכז הליברלי בישראל. יאיר לפיד

הליברליזם הישראלי חי ובועט. השאלה היא אם השחקנים בזירה, ובראשם לפיד, ישכילו להפוך את המרכז הליברלי מטרנד למפלגה בעלת משנה סדורה. האם שיטת הממשל תשונה, האם הכלכלה תהפוך ליותר חופשית, האם תהיה יותר תחרות, האם המסים על מעמד הביניים יורדו משמעותית. זה האתגר המשמעותי של כל מי שרוצה שהממשלה הבאה, לא זו שתקום ולפי כל ההערכות תהיה קצרת-ימים, אלא זו שאחריה, תעוצב בדמות הקונצנזוס הישראלי הגדול שיכול להכיל גוונים שונים בקרב הזרם המתון, האחראי, השפוי בחברה, ולשקם את הכלכלה. אם נכונה תחזיתו של החשב הכללי לשעבר במשרד האוצר, ירון זליכה, שלפיה הבור התקציבי יעלה ל-60 מיליארד שקל, ללפיד ולמפלגתו יהיה תפקיד משמעותי בהוצאת ישראל מהתהום ובגזירת הקופון על כך.

הדבר הנכון ביותר לעשות, נכון לעכשיו, הוא ליצור איחוד בגוש המרכז-שמאל. ל'תנועה' של לבני ול'קדימה' של מופז אין זכות קיום בפני עצמן. התמזגותן ב'יש עתיד' תיתן כוח משמעותי ללפיד מול נתניהו. מפלגה בעלת 27 מנדטים מול 20 המנדטים של הליכוד תוכל ליטול לידיה את המושכות בכל תחום שהוא. ואולי היא גם תשחרר את נתניהו ממחויבויותיו ההיסטוריות לרעיונות שמרניים ואפוקליפטיים שנעים על הציר של השוואת ישראל לרפובליקת ויימאר, לתקופת עליית הנאצים או, למצער, להתמוטטות פולין וצ'כוסלוקיה מול היטלר. לפיד ימצא לעצמו את ארה"ב כבת-ברית. נתניהו יהיה כפוי להישמע ללפיד עד שיקבל החלטה אם הוא הולך עם הימין העיקש במפלגתו או זז לכיוון המרכז.

בניגוד לתדמית של 'יש עתיד' כמפלגת אדם אחד, יש בה יותר קולות משמעותיים משיש במפלגות אחרות. די לציין את יעל גרמן, עפר שלח, יעקב פרי, רות קלדרון, עדי קול, קארין אלהרר, יפעת קריב ועליזה לביא. ללפיד יש הזדמנות היסטורית לעשות שינוי. השוויון בנטל הוא סעיף חשוב, אך לא היחיד. גם הכניסה למו"מ מדיני וגם שיקום הכלכלה הישראלית, המופיעה ככלכלה מרוסקת לאחר שנתיים של שקרים מצד נתניהו ושטייניץ, הם אתגרים חשובים.

לליברליזם הישראלי יש אבות שונים שמהם יכול לפיד לשאוב השראה. הוא יכול לעלעל במשנת ז'בוטינסקי שהליכוד נטש. הוא יכול לחזור לימים שבהם משה נסים שיקם את הכלכלה כשר אוצר. המורשה של הליכוד ההיסטורי עשויה להוות הפלטפורמה לגיבוש המרכז הרחב, הגדול, שלפיד יקדם במטרה לשנות את פני החברה הישראלית. מול היעדר הבשורה של מפלגת העבודה, השוקעת בכישלון השקפותיה הסוציאליסטיות משל קרסה בריה"מ אך אתמול, המשימה של יו"ר 'יש עתיד' היא מורכבת אך מהפכנית. אם יצליח בה, יסלול את דרכו לראשות הממשלה בטווח זמן של שנתיים לכל היותר.

ההזדמנות ההיסטורית של ציפי לבני

בראשית שנת 1965, החלו הדיונים על הקמת גוש פרלמנטרי משותף לתנועת החירות ולמפלגה הליברלית. כבר בחודש אפריל אותה שנה, נערך בתל-אביב טקס חגיגי להקמת 'גוש חירות-ליברלים' (גח"ל). בספרו "הצעד הראשון לכס השלטון", כותב חוקר הימין הישראלי, ידידי פרופ' יחיעם ויץ, ש"האיחוד עם המפלגה הליברלית היה לגבי תנועת החירות שלב חשוב בשבירת החרם שהוטל עליה מיום הקמתה, שנוסף על יחסיה הטובים עם לוי אשכול; שני אלה היו סימנים בולטים במגמת התנועה ומנהיגה לעבר מרכז המפה הפוליטית" (עמ' 228).

האיחוד לא נחל הצלחה מרשימה. בכנסת ה-5 (1961) למפלגה הליברלית היו 17 ח"כים, ולתנועת החירות – 17 ח"כים גם. האיחוד הביא לתוצאה עגומה: 26 מנדטים בבחירות לכנסת ה-6 שנערכו ב-2 לנובמבר 1965. בוועידת תנועת החירות שנערכה ביוני 1966, סערו הרוחות. שמואל תמיר ואליעזר שוסטק ניסו להדיח את בגין, ונכשלו. בבחירות לכנסת ה-7, שנערכו באוקטובר 1969, השיגה גח"ל את אותה התוצאה. רק בבחירות 1973, שנערכו חודשיים לאחר מלחמת יום הכיפורים, הושגה קפיצה משמעותית כשגח"ל, בניצוחו של האלוף במיל' אריאל שרון, הצטרפה ל'רשימה הממלכתית' שפרשה מרפ"י בהנהגת בן-גוריון, ל'מרכז החופשי' ול'תנועה למען ארץ ישראל השלמה' והשיגה 39 מנדטים. השאר ידוע.

דרושה: מפלגה ליברלית. ציפי לבני. צילום: ג'טי

דרושה: מפלגה ליברלית. ציפי לבני. צילום: ג'טי

הקמת גח"ל הייתה מוצדקת ומוטעית באותה מידה: בגין ידע שהוא זקוק ללגיטימציה ציבורית על מנת להפוך לראש הסיעה השנייה בגודלה בכנסת והמשפיעה ביותר באופוזיציה, גם אם האיחוד יבוא על חשבון אנשי תנועת החירות (שבסופו של דבר, איבדו 2 מנדטים בלבד בסיעה המשותפת). מבחינה פוליטית, לא הייתה החלטה נכונה מזו. אך מבחינה היסטורית, הליברלים כתנועה ישראלית כבר היו בקץ דרכם ב-1965. סביר שחירות הייתה מתחזקת גם ללא הליברלים. אלה האחרונים היו זקוקים לאיחוד עם חירות יותר מבגין. הליכוד הגיע לשלטון בגלל שחיתות המערך ומלחמת יום הכיפורים. ספק רב אם הדבר היה קורה אלמלא המלחמה.

39 שנה לאחר הקמת הליכוד, לליברלים במפלגה כמעט אין זכר. למעשה, את אותם חברי ליכוד המזוהים עם האגף הליברלי בתנועה, ניתן למנות על כף יד אחת. ואפשר שבסופו של היום הנוכחי, תוצאות הפריימריס בליכוד יביאו לידי כך שלא ייוותר אפילו ליברל אחד במקומות הריאליים ברשימת המפלגה, מעבר לרובי ריבלין, שמקומו הריאלי מובטח, ככל הנראה.

נתניהו עשה את הצעד שביצע בגין ב-1965, אך הפעם זה היה ההפך הגמור: נתניהו הבין שכדי לזכות בלגיטימציה ציבורית מחודשת, ולהמשיך להיות ראש המפלגה הגדולה בכנסת שתזכה בבכורה, עליו להתאחד עם 'ישראל ביתנו', שהשקפותיה הן אנטי-ליברליות בעליל. כדי למנוע את קריסת הליכוד לאזור ה-20 ומשהו מנדטים, נתניהו היה זקוק לליברמן, ובכך הפך את הליכוד, בצירוף אנשי 'ישראל ביתנו', למזיגה בין שמרנים, ניאו-שמרנים ואולטרה-שמרנים. פוליטית, כבמקרה של בגין, לא הייתה החלטה נכונה מזו. היסטורית, הליכוד כתנועה לאומית-ליברלית הגיע לקץ דרכו. ליברמן כבר מסומן בידי רבים כמנהיג הימין, וכמחליפו המיועד של נתניהו.

בישראל יש היום מקום למפלגה ליברלית חדשה, בדיוק כיוון שהמפה הפוליטית צפופה במפלגות שמרניות וימניות קיצוניות. הליכוד בגרסתו החדשה לא יכול להיות ביתם של ליברלים. הוא חסר את המזיגה בין צדק חברתי לבין שוק חופשי שאפיינה את הסוציאל-ליברליזם של בגין. חלק גדול מחברי הכנסת שלו עסוק בהתנצחות אינסופית עם מערכת המשפט ומסמן לו כיעד את חברי הכנסת הערבים, משל היו איום על החברה הישראלית (השפעתה של חנין זועבי על ערביי ישראל בטלה בששים ופחותה מההשפעה שהייתה לתופיק טובי או לתופיק זיאד). לרובם אין רצון בהרחבת החברה האזרחית. בשיח ליברלי של אוטונומיה לשלטון המקומי, הפחתת מסים, חירות מקסימלית לפרט וצמצום מעורבות הממשלה במשק עד המינימום ההכרחי. הם בוחרים בשיח לאומני רדיקלי ודומים יותר למקבילה הימנית של מרין לה פן הצרפתייה.

אלמלא יקרה משהו דרמטי בבחירות המקדימות הנוכחיות, ייפרד הליכוד משאריות הליברלים בתוכו. המעטים שיישארו, יהיו מיעוט במצור. לאלה שייפלטו מהרשימה, יהיה צורך בחשבון נפש. הם יוכלו לעשות את מה שעשו חלק מהליברלים החדשים בליכוד, ולחבור לקוריוז המינורי של 'עלה ירוק'. הרציניים שבהם, כלומר הרוב, יצטרכו להכריע אם ברצונם להיטמע בליכוד בגרסתו השמרנית הקיצונית, ששוליה מתחרים במיכאל בן-ארי ובאלי ישי, או לחבור למפלגה החדשה שצפויה להקים ציפי לבני.

בדרכה של לבני נקרתה הזדמנות היסטורית: להקים מחדש את המפלגה הליברלית המתה. ליצור גורם פוליטי ליברלי בנוסח "המרכז הרדיקלי" או "האמצע הרדיקלי" שעליו דיבר תום פרידמן מה"ניו יורק טיימס" לפני כמה שנים. מפלגה בסגנון הליברל-דמוקרטים של סגן ראש ממשלת בריטניה, ניק קלג.

בנאום שנשא קלג בוועידת הליברל-דמוקרטים באביב בשנה שעברה, הוא אמר: "לשמאל יש אובססיה עם (מעורבות) המדינה. לימין – פולחן השוק. אבל כליברלים, אנו שמים את מבטחנו באנשים. אנשים עם כוח והזדמנות בידיהם. מתנגדינו מנסים לפלג אותנו עם התוויות המיושנות שלהם של ימין ושמאל. אבל אנחנו לא שמאל וגם לא ימין. יש לנו תווית משלנו: ליברלית. אנחנו ליברלים ואנחנו מחזיקים בבעלות על המרכז בפוליטיקה הבריטית. הפוליטיקה שלנו היא הפוליטיקה של המרכז הרדיקלי".

אם לבני תיטול לידיה את ההזדמנות להקים את המרכז הרדיקלי בישראל, היא יכולה לעשות היסטוריה. יותר מדי ישראלים אינם רוצים להצביע לסוציאליזם של יחימוביץ'. ועוד יותר ישראלים תומכים בחוסר התלהבות בליכוד, כיוון שאין מבחינתם חלופה פוליטית אחרת. מרכזית וליברלית. המפלגה הליברלית החדשה יכולה להאמיר לכדי 20 מנדטים, וכבר עכשיו גם ללבני וגם ללפיד יש בסקרים באזור ה-15 מנדטים יחד. בדרך הזו, ניתן גם יהיה לייצר את הגוש החוסם שיסכל את המשך שלטון נתניהו וליברמן לארבע השנים הקרובות.