ארכיון תג: יורדים

נפולת חדשה של נמושות

א.
 
מלחמת יום הכיפורים עוררה בציבור הישראלי זעזוע קשה. לראשונה, כמעט והובס צה"ל במלחמה שנכפתה עליו, כאשר הניצחון גבה מחיר יקר עד מאוד: 2,656 הרוגים נהרגו במלחמה ההיא. למעלה מ-7,000 נפצעו, ו-294 חיילים נלקחו בשבי. ישראלים רבים, שהאמינו בעקבות מלחמת ששת הימים כי ישראל היא בלתי-מנוצחת, חשו במורכבותה, בהפכפכותה, של המציאות האזורית. בעקבות המלחמה, החל גל ירידה מהארץ. יצחק רבין, שהתמנה בראשית יוני 1974 לראש הממשלה, תקף את היורדים בראיון חגיגי שנתן לכלי התקשורת בערב יום העצמאות. "נפולת של נמושות", הוא כינה אותם בזעם צברי.
 
לרבין הייתה זכות של ממש לכנות את היורדים בכינוי זה: הישארות בארץ נתפסה אז כתנאי הכרחי (אם כי לא מספיק) לכל ניסיון להתערב במה שמתרחש בארץ, או לחוות דעה על מה שקורה בה. השמאל הרדיקלי, שהיה מאורגן אז במסגרת קבוצת "מצפן" ושלוחותיה, נטש בחלקו את ישראל על מנת להוציא את דיבתה בחו"ל, בעיקר באירופה. ישראלים רבים אחרים, שלא הזדהו כלל עם הרדיקליזם האנטי-ציוני, עזבו את ישראל לטובת מה שכונה אז "סיר הבשר" בחו"ל, חלקם הגדול לארצות הברית. בדין גינה אותם רבין: הרעיון שרק תושבי ישראל יכריעו על דרכה ויתערבו בנעשה בהם היה פועל יוצא של המדיניות הציונית. הגולה איננה יכולה להיות אופציה לגיטימית עבור מי שרוצה להתערב בנעשה במדינת היהודים, ומי שעוזב אותה, עדיף לו שירכין את ראשו, גם אם הוא מרוויח ממון רב מעסקיו בלוס אנג'לס.
 
החוק שביקש באחרונה להעביר בנימין נתניהו, שזכה לכינוי "חוק היורדים", לא ביטא סטייה מן המגמה שרבין היה חלק ממנה, אלא ניסיון להסדיר את העניין כך שמי שלומד או שוהה באופן זמני בחו"ל, לצד מי שתורם מכספו לישראל, שמגיע ארצה ללחום במלחמותיה, אדם המנהל עם המדינה יחסים קרובים ומחזיק בדרכון ישראלי, יוכל להצביע. הביקורת בחלקה הייתה מוצדקת שכן אין היגיון רב במתן זכות הצבעה ליורד שנטש את הארץ לפני שלושים שנה ומעוניין להשפיע על הנעשה בהם. הצעת החוק תוקנה אפוא בהתאם.
 
אלא שמתנגדי החוק הנמרצים ביותר לא היו ציונים נלהבים מקיבוצי 'השומר הצעיר', או פעילים חדורי מוטיבציה למען גיוס שווה לצה"ל, או פטריוטים מודאגים אשר נשארים בארץ על אף הזדמנויות עסקיות מפתות בחו"ל. היו אלה לא אחר מאשר מיודעינו הרדיקלים. אלה, אשר נבנים מדי בחירות מקואליציות עם ערביי ישראל; או אלה אשר דואגים להלשין באורח קבע הלשנות-שקר לגורמים ב'איחוד האירופי'; או אלה המקיימים קמפיינים בינלאומיים באמצעות כסף זר לשם שינוי הפוליטיקה הישראלית. הם נדרכו לפתע ובקולם עלה הפטריוטיזם. מסתבר שהפטריוטיזם איננו רק מפלטו האחרון של הנבל אלא גם של השמאלן. החשש האדיר שלפתע יתווספו אזרחים ישראלים טובים שיתנו את קולם למפלגות הציוניות הדיר שינה מעיניהם. הפחד שמא יוצאו גמלאי הליגה לידידות ישראל-ברית המועצות וותיקי 'האגודה לזכויות האזרח' לפנסיה קבועה, הביאה אותם למחוזות הפטריוטיות.
 
מובן שהחרדה הקיומית לגורלם של הרדיקלים הינה מובנת, בפרט נוכח העובדה שרבים מהם ממהרים באחרונה לנפנף בשוט המדינה הדו-לאומית וחוזרים ליחסים אינטימיים עם אש"ף כמו בימים שבהם בילה אורי אבנרי את זמנו עם ידידו יאסר ערפאת ימ"ש בבירות. אלא שהמוני המצטרפים החדשים כביכול לשורות ההסתדרות הציונית הסתירו, או מסתירים, מגמה שקיימת דווקא במחנה שלהם, "מחנה השלום", או "מחנה הסוציאליזם", תלוי בזהות הנשאל – אם הוא בא מן המרתף של מרצ ברחוב פינסקר בתל אביב, או מהבניין המגושם של רק"ח ברחוב אחד העם, ששימש עד לפני עשרים שנה את קומץ אוהדיו המתמעטים של הגוש המזרחי.
 
ב.
 
בשנים האחרונות, למעשה ב-15 השנים האחרונות, ניכרת מגמה ברורה של ירידת בניו הטובים של השמאל הישראלי מהארץ. עבור רבים, היעד המועדף הוא גרמניה. שם הם יכולים לקיים אורח חיים קוסמופוליטי, בדיוק כמו זה שהתקיים שם רגע לפני עליית הפשיזם. הם יכולים לבקר במועדוני הסאדו הנפוצים, להתחתן עם בני אותו המין, להינשא בנישואים עם לא-יהודים וליהנות מן המחירים הזולים של המחיה והמגורים בברלין. להם אין שום ייסורי חרטה ורגשי אשם על שעברו לאדמת גרמניה.
 
הם לא שמעו אולי על גרהרד שולם המנוח, אשר שנתיים לאחר שקיבל את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת ברלין, עלה לארץ ישראל במסגרת "העלייה השלישית" ב-1925 והצטרף ל'אוניברסיטה העברית' הצעירה. אפשר שלא ידעו על עקיבא ארנסט סימון, אשר סיים ב-1923 את עבודת הדוקטור שלו על ההיסטוריון הגרמני פון רנקה והפילוסוף ג. ו. פ. הגל, ומקץ חמש שנים עלה לארץ ישראל עם רעייתו, טוני. האם ידעו על אודות קורותיו של שמואל יוסף טשאטשקעס, לימים עגנון, ששב לארץ ישראל לאחר ששריפה כילתה את ביתו בבאד הומבורג במחצית 1924?
 
ישנם שהשתקעו גם במקומות אחרים, בהם ארצות הברית, ארץ נדיבה במלגות לתלמידי מחקר, ובעלת הזדמנויות רבות למבקשים חיים של קריירה ורווחה כלכלית. האוניברסיטאות המצוינות, למשל אוניברסיטת ברקלי, היו כר חמים ונוח לא רק למחקר אקדמי מתוגמל כהלכה אלא גם להוצאת דיבתה של ישראל רעה. הידיעה שאפשר וישובו ובעקבות לימודיהם יזכו לתקנים באוניברסיטאות הישראליות קסמה להם עוד יותר. מערכת ההשכלה הישראלית היא אולי מהפחות פטריוטיות בעולם: בעוד שבארצות הברית נקלטים בעיקר אנשי סגל שסיימו את לימודיהם במדינה, וכך גם באנגליה, צרפת וגרמניה, בישראל תחושת פחיתות הערך מביאה להעדפת מלומד שסיים את חוק לימודי
ו באוניברסיטה אמריקאית המדורגת היטב בעולם ולא באוניברסיטה ישראלית שבמקרים רבים הישגיה אינם נופלים מהישגי אוניברסיטאות אחרות בחו"ל.
 
ג.
 
מובן שאיש הישר בעיניו יעשה (גם אם משפט זה נאמר כדבר-תוכחה בספר שופטים) ולכן מה לנו כי נלין על היורדים שמצאו הזדמנויות נאות להעתיק את מקום מגוריהם לארצות שהחיים בהן פחות אינטנסיביים וקשים מאלה שבישראל. אולם בשנים האחרונות ישנה תופעה חדשה: יורדים המזוהים עם האגף השמאלי במפה הפוליטית הישראלית, שלא זו בלבד שהם מביעים הזדהות כמעט מלאה עם מתנגדיה החריפים של מדינת ישראל, אלא שעולה על דעתם האיוולת להטיף הטפות רדיקליות ליושבי הארץ הזו.
 
לאחר שהם מטנפים כהוגן את שם המדינה, מאשימים אותה בהאשמות שווא ומטפחים כזבים על הנעשה בה (והכול תוך הצגתם אותה כממלכת רשע מיליטריסטית שבינה ובין נאורות פוליטית, משפטית ותרבותית אין ולו דבר), הם גם מתחילים לפרסם ברבים את הגיגיהם. חלקם שבים לבסוף ארצה והופכים לשגרירי רצון רע: הרעל שספגו בקמפוסים היוקרתיים מתדלק אותם לפעילות אנטי-ישראלית בישראל. רובם, שמבקרים בארץ רק בחגים או בימי הקיץ, נוהגים לשלוח את חיצי הרעל שלהם באמצעות פרסומים בעיתונות, בבלוגים ברשת האינטרנט, במאמרים מלומדים וכיוצא באלה.
 
מובן שבמדינה אשר בה חופש הביטוי הוא רחב פי כמה מאשר זה שמנסים לציירו, מותר גם ליורד שמאלני להשמיץ כהוגן את המדינה שממנה היגר ושאותה נטש. אלא שלמדינת ישראל שמורה הזכות המלאה להגן על עצמה גם מפני משמיציה. ממשלת נתניהו חייבת לנצל את הרוב הלגיטימי שיש ברשותה בכנסת ולהעביר את החוק המאפשר לאזרחים ישראלים, דורשי טובתה של המדינה, להצביע. כיוון שחלק עצום מהישראלים המתגוררים בחו"ל מסיבות שונות, ותורמים תרומה נכבדה לישראל (באמצעות תרומות, למשל), אינם משחיתים את זמנם על ניסיונות חוזרים ונשנים להשמיץ את המדינה, ראוי לתת להם זכות חוקית להשפיע על הנעשה בה כמשקל-נגד לשצף המלל הרדיקלי והאנטי-ישראלי.
 
רבים מן היורדים אינם נמנים על אותם אנשים שרבים הגדירם "נפולת של נמושות". הרדיקלים השונים הם, לעומתם, נפולת ממשית של אנשים שעוינותם לישראל איננה יודעת גבול. ראוי להמשיך במורשת רבין בדיוק בדרך שתאפשר הגברת התמיכה והייצוג של הציונים והמפלגות הציוניות בכנסת. אל מול תועמלני נעם חומסקי, ג'ודית באטלר וחבריהם, יש להציב משקל-נגד של אלה אשר טובת ישראל הינה תמיד בראש מעייניהם.