ארכיון תג: יום הנכבה

על ישראל להבהיר לעולם את קוויה האדומים

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 19.5.2011

יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, התחיל את הקריירה שלו כמכחיש שואה. בעבודת הדוקטור שכתב בברית המועצות טען עבאס כי התנועה הציונית שיתפה פעולה עם הנאצים לשם השמדת היהודים בתמורת לחתימת הסכם העברת רכוש היהודים לארץ ישראל, פקפק בהערכה כי שישה מיליון יהודים נספו בשואה וציטט "מחקר מדעי" של מכחיש השואה הצרפתי (שבאוקטובר 2006 נידון לקנס ולמאסר בעוון הכחשת שואה והשתתף חודשיים אחר כך בוועידת הכחשת השואה באיראן), שלפיו תאי הגזים לא התקיימו לשם רצח יהודים אלא כדי לשרוף גופות פן יתפשטו באזור מחלות וזיהומים.

קריירה של מכחיש שואה. אבו-מאזן. צילום: ג'טי אימג'ס

קריירה של מכחיש שואה. אבו-מאזן. צילום: ג'טי אימג'ס

במשך שנים, שכנעו אותו אנשי השמאל שמכחיש השואה הפלשתיני השתנה והפך למנהיג לאומי לגיטימי. ביום שלישי האחרון, חזר אבו-מאזן לסורו כשטען שהיישוב היהודי בארץ ישראל גירש את ערביי הארץ, ואז התערבו בנעשה צבאות ערב. הנרטיב השקרי הזה איננו מלמד רק על הכישרון של מנהיג פלשתין העתידית לערוך רוויזיה פרוטו-נאצית בהיסטוריה, כפי שעשה ב"עבודת הדוקטור" שלו, אלא גם על הכיוון שבו עבאס וחבריו פוסעים. ככל שנוקף הזמן, ברור יותר ויותר, כי שאלת חלוקת הארץ לשתי מדינות איננה רלוונטית עוד. הנאום שנשא השבוע ראש הממשלה נתניהו בכנסת ליכד סביבו את כל הקונצנזוס הציוני, אבל נתניהו מבין היטב כי הדיבורים על "מדינה פלשתינית מפורזת", "ירושלים שלמה בריבונות ישראל", "שמירה על גושי ההתיישבות" ו"פתרון בעיית הפליטים במסגרת המדינה הפלשתינית", הם כולם עורבא פרח. הפלשתינים נאבקים עתה על מימוש תביעת השיבה של ארבעה מיליון פלשתינים לגבולות ישראל. למעשה, מאבקם הוא לחיסולה של ישראל באמצעות זרם פליטים שיבטל את הרוב היהודי ויתיישב בקיבוצים ובערים בארץ על חשבון תושביהם היהודים. מטרה כזו ניתן להשיג רק באמצעות מלחמה שבה תושמד ישראל.

לא ברור אפוא מה יכול נתניהו להציע לפלשתינים. למעשה, ברי כי אין מנהיג יהודי-ישראלי אחד מלבד דב חנין מחד"ש שיהיה מוכן להסכים לדרישותיהם. לישראל אין שום דבר להציע למנהיגים הערבים. המסר הזה צריך להיות חוד החנית בהסברה הישראלית. השאלה המהותית איננה אם ישראל תיסוג מהתנחלויות מבודדות, תישאר בבקעת הירדן, תסכים לחלוקת ירושלים או תאפשר למדינה הפלשתינית המיועדת להתחמש. השאלה העיקרית היא אם ישראל מסכימה לוותר על ייעודה כמדינת היהודים ולהתחסל. הגיע הזמן לומר כבר כעת, ואולי הדברים הללו ייפלו על האוזניים הנכונות, שהפלשתינים מתכוננים למסע הגדול על ישראל. חודש ספטמבר איננו רק החודש שבו מצפים הפלשתינים שהאו"ם יכיר במדינתם העצמאית, אלא גם החודש שבו הם מעוניינים בתחילת המסע הגדול להפלת מדינת היהודים.

רבים מרבים לדבר על אי-אונות ישראלית נוכח אירועים כמו אלה שהתרחשו בגבול עם סוריה. אולם ישראל איננה חסרת אונים כלל. במקום לעסוק בניסיונות לרצות את הבית הלבן ולאמץ נוסחאות בנוסח ארי שביט ואהוד ברק, על ישראל לצאת ביוזמה מדינית ברורה שבה יוצע לפלשתינים פתרון הסכסוך, עם קווים אדומים ברורים. הגיע הזמן להפסיק לשחק במלים: אם ההנהגה הישראלית לא מתכוונת לחלק את ירושלים ולחסל את יישובי גוש עציון, הגיעה העת לומר זאת ולשים את הדברים על השולחן. במקביל, יש להבהיר לפלשתינים מה הם הקווים האדומים של ישראל מולם בניסיונותיהם להבעיר את האזור, ולגבש אסטרטגיה לטיפול באינתיפאדה עממית שתנסה לצעוד מעזה לתל-אביב ומדמשק ליפו.

בהספדו לרועי רוטברג, אמר משה דיין: "אל נרתע מלראות את המשטמה המלווה וממלאת חיי מאות אלפי ערבים, היושבים סביבנו ומצפים לרגע בו תוכל ידם להשיג את דמנו. אל נסב את עינינו פן תחלש ידנו. זו גזרת דורנו. זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים חזקים ונוקשים או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו". אף שנכתבו לפני שנות דור, נכונים הדברים כאילו נכתבו אך היום.

יום הנכבה – מתקפה על עצם קיומה של ישראל

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 16.5.2011

המתקפה שנערכה אתמול נגד ישראל בחזית הסורית-לבנונית ובחזית העזתית הייתה צפויה וגלויה. לא צריך להיות איש מודיעין גדול כדי להבין שישנה התארגנות לאינתיפאדה-זוטא ב"יום הנכבה". זה הופיע ב'פייסבוק'. הבעיה היא שגם כאן, כמו בפרשת משט הטרור לעזה, לא היה מי שיפרשן אל-נכון את המידע המודיעיני שנתקבל. בדעה הזו מחזיקים אנשים שכדאי להטות להם אוזן כמו תא"ל צביקה פוגל, לשעבר ראש מטה פיקוד דרום וכיום ראש יחידת החילוץ ברמת הגולן.

מהומות יום הנכבה. צילום אילוסטרציה

מהומות יום הנכבה. צילום אילוסטרציה

אבל הבעיה הזו היא רק צד אחד של המטבע. הצד השני, והברור יותר, הוא העובדה שבישראל לא מצליחים להבין, כי הנושא החם ביותר שבוער לפלשתינים איננו הקמת מדינה לצד ישראל, גם לא הקמת בירה בירושלים המזרחית. הפלשתינים חוזרים מבחינה תודעתית למקום שבו היו לפני 1948. הם מעוניינים בחיסול מדינת ישראל באמצעות מימוש תביעת השיבה. הפולשים לרמת הגולן אמרו זאת אמש בבירור: הם רוצים לחזור ליפו. במלים אחרות, המחלוקת איננה על החלטות האו"ם 142 ו-338, קרי: נסיגה לקווי 67'. הבעיה של הערבים היא עם הצהרת בלפור. במלים אחרות, השילוב של האיחוד בין אש"ף לבין חמאס, מאורעות "יום הנכבה" תשע"א וההכנות לקראת הכרזה על מדינה פלשתינית בספטמבר, מתחברות כולן לרציונאל אחד: סירוב להכיר בזכות קיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל.

ואת זה בישראל לא מצליחים לתפוש. אם מישהו היה מבין את זה, ההכנות לספטמבר היו בעיצומן. אם היו קולטים את זה, העין הייתה פקוחה על הנעשה בחזית הצפונית. העובדה שמישהו מצליח לפרוץ את הגבול הישראלי אינה מטרידה רק מבחינה ביטחונית. היא מטרידה מבחינה מדינית ופוליטית: הדרג המדיני של ישראל רדום. הפטפוטים על ה"צונאמי" של ספטמבר אינם הופכים לפרקטיקה. נכון להיום, חוץ מראש הממשלה נתניהו שמשליך את עצמו בחזית המאבק, אין שום התגייסות למאבק בפלשתינו-פשיזם בקרב כל הדרגים הבכירים והזוטרים של הממסד הביטחוני והמדיני הישראלי. אם הייתה מתנהלת מערכה ישראלית בעולם המבוססת על שתי רגליים – הבהרת הקשר בין חמאס לבין אל-קאעידה וחשיפת היוזמה המדינית הפלשתינית כקמפיין להשמדת ישראל באמצעות מימוש תביעת השיבה – מאורעות אתמול היו מתקבלים בעולם כמות שהם באמת: תוקפנות בוטה נגד ישראל.

העובדה שבישראל לא מצליחים להפנים כי מדובר במלחמה של ממש על זכות קיומה של המדינה (חריפה בהרבה מזו שהתרחשה כשאבא אבן קרע באו"ם את כתב השטנה שהשווה בין ציונות לבין גזענות), מלמדת על אי-מוכנות יסודית של הממסד המדיני והביטחוני לקראת מאורעות אפשריים בספטמבר הקרוב. לזכותם של הערבים ייאמר, כי הם אינם מסתירים דבר. המאבק בישראל מתנהל בגלוי. לישראלים, המאומנים בעשרות שנים של מלחמה בטרור ערבי עקוב מדם, אין כרגע שום מענה לטרור החדש נגד ישראל, קרי: המתקפה על עצם זכותה להתקיים.

ג'ונתן ס. טובין כתב אתמול באתר כתב העת הניאו-שמרני "קומנטרי" כי 'יום הנכבה' מציין למעשה את סירובם של הערבים לקבל את זכות קיומה של ישראל. ההסברה הישראלית צריכה ללכת צעד אחד קדימה ולהסביר לעולם כי מבחינת הערבים, השוללים את זכות קיומה של ישראל, חיסול מדינת היהודים הוא רק השלב הראשון. השלב הבא יהיה המצעד הגדול לחיסולו של המערב.