ארכיון תג: חרדים

קואליציה מתפוררת

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 19.6.2013

לפני זמן לא רב התריע ראש הממשלה נתניהו מפני הדרך להתפרקות הקואליציה. נראה, כי למעלה משלושה חודשים לאחר כינונה, הקואליציה שהקים נתניהו יחד עם 'יש עתיד' ו'הבית היהודי' דומה יותר לרכבת שקרונותיה יכולים להינתק זה מזה בכל רגע, מאשר לרכבת השועטת קדימה במלוא הקיטור. המחלוקת בין אנשי לפיד לבין אנשי בנט בשאלת שתי המדינות היא מלאכותית מדי מכדי שניתן יהיה להאמין שיעקב פרי ואיילת שקד באמת מתכוונים, בשם שולחיהם, להתאבד על הנושא המדיני. וגם החיכוכים בין לבני ואנשיה ובין אנשי הליכוד בשאלות מדיניות ומשפטיות נראים יותר כמו ניסיון לגייס תמיכה בדעת־הקהל מאשר איזה מאבק אמתי על ערכים. ההתבטאות של סגן שר הביטחון, דני דנון, נגד פתרון שתי המדינות, פונה יותר לקהל חברי הליכוד מאשר לארצות־הברית או לאו"ם. כל התבטאות וכל מאבק קטן משקפים, בסופו של דבר, מאמץ להשיג עוד תמיכה בציבורים שונים.

ובכך טמונה הבעיה: קשה למצוא מישהו שסבור, כי לממשלה הזו – בהרכבה הנוכחי – יש זכות־קיום לאחר העברת התקציב. בטווח הנראה לעין של השנה הקרובה, אחת השותפות בקואליציה תיאלץ לפרוש כדי להוכיח, כי היא נאבקת באמת למען ציבור שולחיה. כל השותפות בקואליציה, ובכלל זה חברי־כנסת מהליכוד, פועלים מתוך נקודת־מוצא שהקואליציה תלויה על בלימה. הקרבות הקטנים שמנהל נתניהו בליכוד וחוסר היכולת להעביר את מהלך האיחוד עם 'ישראל ביתנו' מבטאים את אי־האמון שיש לח"כים בכך שאכן ראש הממשלה יכול להחזיק מעמד ארבע שנים, וכי גם אם יחזיק מעמד, כלל לא בטוח שביכולתו לנצח שוב את הבחירות. במידה רבה, הליכוד התנתק מנתניהו: רגב, דנון ואחרים פועלים באופן עצמאי לחלוטין, בגיבוי שקט של בכירים בתנועה.

סמכות פוליטית מתערערת. נתניהו

סמכות פוליטית מתערערת. נתניהו

יש מי שכבר מבקש למצוא הרכב חלופי לקואליציה הנוכחית. החיזורים אחר מפלגת העבודה והחרדים אינם פוסקים. סוגים מיני סוגים שונים של הרכבים קואליציוניים נזרקים לחלל האוויר, עם פנקסים שלופים ונוסחאות מתמטיות. העניין הוא שבסופו של דבר, בהיעדר אוטוריטה, שום מרקחה קואליציונית לא תצליח לייצב את ממשלת נתניהו השלישית, במידה שכל שותף בה ימשוך לכיוון אחר. ל'יש עתיד' יש אינטרס גדול להוביל לבחירות חדשות בשנתיים הקרובות, בהנחה שיתברר, כי תכניתו הכלכלית של לפיד צלחה, ובהנחה שיסתמן, כי הנושא המדיני נמצא במבוי סתום. מפלגת העבודה לא תוכל להצטרף לקואליציה שאין בה מהלך מדיני משמעותי. 'הבית היהודי' רואה את הליכוד מתפורר ומבקש להגיע לידי מצב שבו הוא ישמש בית לרבים מפליטי המחנה הלאומי. החרדים לא ימהרו להצטרף לקואליציה דווקא כאשר תחושת הרדיפה בציבור החרדי היא בשיאה. מדובר במקדם מנדטים רציני. נתניהו עצמו, הכרוך אחר ליברמן, יודע היטב, כי החברה הישראלית עצמה נמצאת בסימן חילופי־דורות במנהיגותה.

כאשר הודיע לי יועץ בדימוס לראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, שלפיד יהיה ראש הממשלה הבאה, גיחכתי אגב שתיית קפה עמו ליד תיאטרון 'הבימה'. אולם ההסבר שלו היה יותר משכנע מהקביעה עצמה: החברה הישראלית נמצאת באותו מקום שבו הייתה כאשר נבחר שרון לראשות הממשלה בשנת 2001, רק הפוך. בעוד שאז כמהה ישראל למנהיגות מנוסה, ותיקה, שתעשה סדר בבלגאן, היום החברה כמהה להנהגה צעירה ובוטחת שתראה לה את הדרך קדימה. כשטענתי כנגדו, כי נתניהו הוספד פעמים רבות והיה, כמו שמעון פרס, "כעוף החול", הוא ביטל את דבריי והציג כהוכחה את המתרחש בליכוד. גם בליכוד, אמר, מריחים את ריח השינוי. גדעון סער, השקט שבשרי הליכוד, לא מתכוון לאפשר לנתניהו להשתלט עם ליברמן על המפלגה. הקרב על מזכירות הליכוד, בין השר ישראל כ"ץ לבין מירי רגב הנתמכת על־ידי סער ומתנגדת לאיחוד, הוא עדות לכך שגם במפלגה מבינים שהדברים השתנו.

האפשרות שתיערכנה בחירות בישראל בשנה־שנתיים הקרובות מנוגדת לחלוטין לעובדה שהמדינה זקוקה בעיקר ליציבות שלטונית ולא לחילופי־דורות. לפחות לא עכשיו. בעשרים השנים האחרונות, רפורמטורים גדולים שבאו במקום שמרנים (רבין שהחליף את שמיר, ברק שהחליף את נתניהו) הנחילו אכזבה רבה לעם. כדאי לו, לראש הממשלה, להתעורר ולהבין, כי בקצב הזה, סחרחורת־הבחירות היא רק עניין של זמן. אם לא יעשה מהלכים נחושים כדי להשיב את סמכותו ולכונן מחדש את האוטוריטה הפוליטית שלו, כהונתו במשרד ברחוב בלפור תהיה קצרה בהשוואה לזו הקודמת.

על נתניהו לשאוף לקואליציה חדשה

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 28.5.2013

המשבר המלאכותי שמייצר שר האוצר, יאיר לפיד, סביב סוגיית השוויון בנטל, הוא קדימון למשבר הגדול האמתי. התנהלותו של יו"ר 'יש עתיד' דומה להתנהלות אנשי קדימה בוועדת פלסנר הנשכחת. המטרה הייתה לפוצץ את הדיונים, לצאת עם הישג פוליטי וללכת לבחירות. כאן, לפיד איננו רוצה לפרק את הממשלה. בינתיים. הוא מעוניין בהישג משמעותי לאחר שתדמיתו הציבורית נשחקה לחלוטין בעקבות הצעת התקציב המתפוררת שלו, שהפרה כל התחייבות שנתן לבוחריו והפכה למיזוג גרוטסקי של העלאות מסים סוציאליסטיות והגדלת הגירעון, בצד רטוריקה ליברלית של תחרות ופנייה למגזר העסקי. 'יש עתיד' רוצה בהישג כדי לרצות את ציבור בוחריה הממורמרים, והחרדים הם הטרף הקל ביותר. האבא עשה את הקריירה הפוליטית על חשבונם, הבן רק ממשיך בדרך, גם אם בצורה מגושמת למדי.

העניין הוא, שהחוק לגיוס החרדים יעבור, חרף המשבר. והצעת תקציב כזו או אחרת תעבור, הגם שהאופוזיציה וחלקים מהקואליציה ישחקו אותה עד ההצבעה הסופית. ממשלת נתניהו השלישית תצלח את שני האתגרים האלה. השאלה היא מה יהיה הלאה. בסופו של יום, 'יש עתיד' מתבררת כגורם היוצר משברים ואינו מייצב. מי שמאיים להפיל ממשלה חודשיים וחצי לאחר הקמתה, הוא גורם שקשה לסמוך עליו. הגם שגיבה את מדיניות נתניהו בראיון ל"ניו יורק טיימס", הולך ומתברר כי הזיגזגים של לפיד – גם בתחום הכלכלי וגם בסוגיית השוויון בנטל – מערערים את המשילות ואת יציבות הממשלה. הם יוצרים אי-אמון ציבורי בה. הרי בהסכם הקואליציוני עם הליכוד ביתנו, התחייב לפיד להעדיף סנקציות כלכליות ולא פליליות על משתמטים משירות חובה. הניסיון לערער את הקואליציה תוך הפרת ההסכם הקואליציוני, שנובע ממצוקה פוליטית, מעיד כי בטווח הארוך, לנתניהו יהיה קשה לסמוך על שר האוצר כשותף פוליטי נוסח אהוד ברק או אלי ישי. אם תכנית לפיד לשיקום הכלכלה תיכשל, הוא עלול לייצר משברים בתחומים אחרים כדי להאפיל על כישלונו בנושא הכלכלי ואגב כך להטיל את האחריות הכוללת על שר האוצר הקודם, ד"ר יובל שטייניץ, ועל רה"מ המכהן.

נשיא המדינה, שמעון פרס, הציע לנתניהו לקיים בחירות חדשות לאחר המשבר שנוצר לאור הברית בין לפיד ובין בנט. גם כותב שורות אלה הציע הצעה דומה. רה"מ סירב, ואולי בצדק. הבעיה היא, שקואליציה מהסוג הזה אינה יכולה להחזיק מעמד לאורך ימים, כאשר השותף המרכזי בה מתמקד באינטרס הפוליטי ולא בזה הלאומי. בסופו של יום, לפיד עלול לייצר משבר נוסף, והפעם סביב הנושא המדיני. הוא גם יכול לגייס את ציפי לבני ולסכל את אפשרות צירוף מפלגת העבודה לממשלה כחלופה ל'יש עתיד'. נתניהו יתקשה לשרוד עם קואליציה של 61 חברי כנסת. מבחינת רה"מ, התנהלותו של לפיד צריכה להוות נורה אדומה בכל הנוגע לעתיד הממשלה והקואליציה בארבע השנים הקרובות.

הגם שידי נתניהו כבולות לאור העובדה, שהברית עם 'הבית היהודי' שרירה וקיימת, ראוי שכבר עתה יתחילו גישושים בכיוון של הקמת קואליציה חלופית, שעיקרה צירוף מפלגת העבודה, ש"ס ו'אגודת ישראל' לקואליציה, ומהלך מקביל של ניסיון להפרדת 'הבית היהודי' מ'יש עתיד' וחבירה לאנשי 'תקומה' בראשות אורי אריאל. מבחינת רה"מ, התנהלותו של לפיד היא לא רק פגיעה בשלמות הקואליציה וביציבות הממשלה, אלא גם פגיעה באינטרס הלאומי. ישראל זקוקה, היום יותר מתמיד, למצג אחיד מול העולם בנושאים המהותיים ביותר. אם תצטייר הממשלה כמעורערת וכבלתי-יציבה, היכולת לנהל מהלכים מורכבים מול העולם תהיה קשה יותר. כבר יש בממשל האמריקני מי שחושב, שמדובר בקואליציה עם ראש ממשלה רשמי וראש ממשלה בפועל. זו פגיעה קשה בכל מה שחשוב לישראל במדיניותה מול הפלשתינים בפרט ומול איראן, סוריה ומדינות נוספות בכלל.

בממשלה הקודמת, האיומים להפיל את הקואליציה, שבאו מצד מפלגת העבודה, הביאו לפילוגה ולהקמת סיעת 'עצמאות' בראשות שר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, שסיפקה לנתניהו יציבות ויכולת ניהול ראויה של המדינה לאורך זמן. הפעם, קשה יהיה למצוא אפשרויות זמינות ודומות למשחקים פוליטיים שיאפשרו לייצב את הקואליציה מחדש. לפיד לא יפרוש מהממשלה בגלל עניין גיוס החרדים. הוא ימתין להעברת התקציב. הוא מחכה לבדוק איך יתקדמו המגעים עם הפלשתינים. אם למישהו היה ספק בדבר טוהר כוונותיו של שר האוצר, היומיים האחרונים הוכיחו כי ידיו אינן נקיות: כפי שהצהיר לא אחת, הוא בא לרשת את רה"מ נתניהו. ובמשחק הזה, צפויים משברים רבים עד שיחליט לפיד להביא לבחירות חדשות.

נתניהו צריך בחירות חוזרות

הפגישה שנערכה אמש בין ראש הממשלה נתניהו לבין שר הפנים היוצא ויו"ר ש"ס, אלי ישי, מלמדת אולי על תפנית במחשבתו של נתניהו. עד לפני יומיים, האמין רה"מ שעניין הקואליציה סגור, וכל שנותר עתה הוא עניין התיקים. בליכוד דאגו לשדר תמונה אופטימית שלפיה כבר ביום רביעי יוצגו ההסכמים הקואליציוניים. איש לא צפה את המשבר סביב תיק החינוך וראשות ועדת הכספים. בניגוד לסברה שלפיה נתניהו רוצה בתיק החינוך לליכוד כדי לשמור על הישגי השר המכהן גדעון סער, האמת הבסיסית היא שלראש הממשלה יש אינטרס מובהק שהתקצוב לישיבות ולעולם התורני לא ייפגע. הוא רואה בכך ניסיון למנוע קרע מוחלט עם המפלגות החרדיות. וכך גם לגבי ועדת הכספים: אם ראשותה תופקד בידי אנשי לפיד או בנט, היחס לתקציבם של החרדים יהיה בהתאם. נתניהו, החושד במניעי לפיד ובנט, רוצה שברגע האמת, תהיה לו תעודת הכשרות לבוא אל רבני ש"ס ויהדות התורה ולבקש מהם להצטרף לקואליציה במקום 'הבית היהודי' ו'יש עתיד'. ותעודה כזו צריכה לכלול ראיות מוחשיות לכך שהתקצוב לחרדים לא נפגע. הוא יודע, כי במידה ויתרחש משבר קואליציוני, גם האפשרות של כניסת מפלגת העבודה לממשלה לא תהיה חסומה לגמרי בפניו, בפרט אם יציג תכנית מדינית משמעותית שתיאלץ את יחימוביץ להיכנס לממשלה ולמנוע את הפלתה.

זקוק לברית כלשהי עם החרדים. נתניהו. צילום: דיילי טלגרף

זקוק לברית כלשהי עם החרדים. נתניהו. צילום: דיילי טלגרף

המאבק על תיק החינוך וראשות ועדת הכספים הוא אפוא המערכה על המשך הברית בין נתניהו לבין החרדים. ויש בו כדי להעיד על העובדה, שרה"מ מאמין, כי הקואליציה החדשה לא תחזיק מעמד זמן רב. הוא חושד בלפיד, שינסה להעביר רפורמות לטובת מעמד הביניים כשר אוצר, בגיבוי בנט, ותוך זמן לא רב ייווצר משבר קואליציוני ראשון. הוא חושד בבנט, שינסה לזעזע את הקואליציה יחד עם לפיד. התסריט שלפיו נתניהו יקפיא את הבנייה בהתנחלויות ויגרום לבנט לפרוש ובכך ייאלץ את לפיד להישאר, הוא מופרך. למהלך כזה אין אפילו רוב בליכוד, וגם שר הביטחון המיועד, יעלון, לא מאמין בו. גם האמריקנים חושבים, שכדי לנהל מו"מ משמעותי, יש צורך במשהו דרמטי יותר מהקפאת הבנייה או משחרור אסירים, ולארה"ב יש ספקות לא מבוטלים באשר לרצון שני הצדדים בהסכם שלום (אבו-מאזן עצמו, חושבים האמריקנים, רוצה הישג שישמור על יציבות הרשות הפלשתינית וימנע פריצת אינתיפאדה נוספת העלול להתגלגל לאביב פלשתיני, יותר משהוא רוצה במו"מ עם ישראל, שבו לא יוכל להציע דבר-מה משמעותי וספק רב אם גם יקבל).

נתניהו יודע מה קרה כשתיק החינוך הופקד בידי בעלי השקפות אנטי-חרדיות. יוסי שריד, המתגאה כל כך בכהונתו במשרד, שימש בתפקיד רק שנה ופרש בגלל סכסוך עם ש"ס. שולה אלוני שימשה בתפקיד פחות משנה ופרשה אף היא בגלל סכסוך עם החרדים. כאשר שימש שרון בתפקיד רה"מ, הוא דאג שתיק החינוך יהיה בידי הליכוד ולא בידי שותפתו הבכירה, שינוי, שהותירה את החרדים מחוץ לקואליציה. במינוי לימור לבנת לתפקיד, דאג שרון שהקרע עם החרדים לא יהיה מוחלט. הפעם, כשהחרדים בחוץ, נתניהו רוצה לשמור על שליטה במשרד שתאפשר לו איחוי עתידי של הקרע עם החרדים. זה לא יקרה אם בראשו יעמוד הרב שי פירון.

וכך גם לגבי ועדת הכספים. שרון מינה את יעקב ליצמן ליו"ר ועדת הכספים וזה שימש בתפקיד בשנים 2001-2003, ושוב בין השנים 2005-2007. ליצמן, אגב, מונה ליו"ר הועדה לאחר פרישת שינוי מהקואליציה בעקבות העברת הכספים לחרדים בתקציב המדינה. שרון הקפיד על הכלל שנתניהו מבקש לשמור עליו: להימנע מגט כריתות עם המפלגות החרדיות. לכן, דרישת לפיד ובנט את תיק החינוך ואת ראשות ועדת הכספים מהווה סכנה ממשית לעתיד נתניהו כרה"מ. הוא יודע, שאם יאולץ להתנער לגמרי מבריתו עם החרדים, הם לא ישובו לשולחן הממשלה, ואז גם מפלגת העבודה לא תעזור.

בפועל, נתניהו מתחיל להבין, כי ההרכב הקואליציוני הנוכחי הוא חסר תוחלת. בלי החרדים ועם ליכוד מוחלש, מסוכסך ונטול תפקידים משפיעים, הדרך לבחירות מוקדמות תהיה קרובה. אילו היו לרה"מ יועצים אמיצים דיים שאינם מבקשים להם תפקידי סגן שר ובכל מחיר, הם היו אומרים לו את האמת: עליו להשיב את המנדט לנשיא ולהביא לבחירות חוזרות תחת דגל התלכדות הימין מאחורי נתניהו וחיזוק הליכוד ביתנו כמפלגה גדולה ומרכזית היכולה להרכיב קואליציה כאשר ידה על העליונה, והיא מתקרבת למספר המנדטים שהיו לה בכנסת הקודמת. אם יובא נתניהו בעל כורחו לבחירות מוקדמות כאשר לפיד ובנט מובילים מהלכים פופולריים, הוא עלול להסתכן בכך שיפסיד את הבחירות ללפיד, ואולי, מי יודע, לאולמרט. בחירות חוזרות השנה ישאירו אותו כמנהיג המפלגה הגדולה הקורא לבוחריו לשוב הביתה ולאפשר לו לנהל את המדינה.

העליהום האנטישמי על אלי ישי

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 20.9.2010

אם יש משהו שמצליח לאחד בחודשים האחרונים את פליטי 'שינוי', שרידי מרצ, מבולבלי 'קדימה' ומהפכני חד"ש ורק"ח, זהו אלי ישי. מאז שהחליט ישי לשים קץ לשעבוד אלפי עובדים זרים ומהגרי עבודה בידי הבורגנות הישראלית השבעה, הפך שר הפנים למוקד השטנה החדש. השיא נרשם באחרונה כאשר נערך המעבר לשעון חורף בעקבות חוק שחוקק בתמיכת מרצ ו'שינוי'. מסע השטנה כלפי ישי הרקיע שחקים: קבוצות באתר 'פייסבוק', קמפיין המוני עם עשרות אלפי חותמים, ניסיון למרד-זוטא בחברות היי-טק קטנות והמון השמצות באינטרנט. אלי ישי מאחד מחדש את השמאל שנדמה כי התפורר. מספיק לשלוף התבטאות לא-מוצלחת אחת של הרב עובדיה יוסף, או לצלם את אלי ישי למהדורת החדשות היומית, על מנת שהשמאל ישתולל בסערה.

השמאל, כמובן, איננו טורח להתמודד עם טענותיו של ישי. לא עזרה לישי חשיפתה האחרונה של יחידת 'עוז' את הפועלים התאילנדים המתגוררים בתנאי עבדות מוחלטת. המהפכנים המקומיים אינם מעוניינים בזכויותיהם של כמה צהובי עור ומלוכסני עיניים בעלי שמות מוזרים אשר עמם מעולם לא ניהלו ולו שיחה קצרה אחת. הם הלא צריכים לנגב את ישבנם של הוריהם ואולי, בבוא העת, גם את ישבנם-שלהם. הבעיה שלהם איננה עם המעבידים האכזריים או עם פועלים העובדים 12 או 16 שעות ביממה. בתודעתם, סין נותרה סוציאליסטית על אף שמדובר בבית העבדים הגדול בעולם. הבעיה שלהם היא אלי ישי המסרב להתמסר לעולם הערכים השמאלני.

מושכים בזקנו. אלי ישי. צילום: בחדרי חרדים

מושכים בזקנו. אלי ישי. צילום: בחדרי חרדים

עמדותיו של ישי שנויות במחלוקת. התבטאויותיו חריפות ולא אחת מיותרות ומזיקות לצדקת עמדותיו. אולם במקרה החלפת שעון הקיץ לשעון החורף, ידו של ישי לא הייתה במעל. הוא לא קבע דבר ולא החליט דבר. אולם הסערה מסרבת לשכוך ואף התחזקה יותר משנודע כי ישי הנחה את אנשי משרדו למנוע ביצוע פעולות באתר משרד הפנים בשבת. ההתבטאויות כלפי ישי חריפות. ההסתה כלפיו מאורגנת. לא ברור אם תובעים רק את ראשו, או הרבה מעבר לכך.

ההסתה הזו נגד שר חובש כיפה לפני ואחרי יום הכיפורים אינה מקרית. לחלק גדול מהשמאל בישראל, היהדות היא מעמסה מעיקה. יום הכיפורים עבורם הוא בבחינת עבר מטריד המשבית שמחות. בתל-אביב התארגנו מראש ליום הכיפורים על מנת לחלל בצורה המקורית ביותר שאפשר את היום המעיק. אלי ישי מסמל עבורם את הסכנה להמשך הסינתזה בין יהדות לבין ישראליות. לכן כדאי לקרוא את המסע המאורגן כנגדו קריאה היסטורית. מדובר בסערה אנטישמית מכוערת שמתעוררת כל אימת שהשמאל נמצא בתהליכי התעוררות מתקדמים.

האמת הבסיסית היא שאלי ישי איננו שונה במאום מפוליטיקאים חרדים ודתיים שהשתתפו בממשלות ימין ושמאל בעבר. אולם ישי הוא חרדי, מזרחי, חובש כיפה, ימני ואף באחרונה הצטרפה מפלגתו להסתדרות הציונית. את זה השמאל לא מסוגל לסבול. גם מבקש למנוע מהאליטה הישראלית לשעבד את העולם השלישי כרצונו, גם מביע עמדות ימניות, גם מתעקש על שמירת יום השבת כיום מנוחה וגם הוגה אותיות גרוניות כהלכה במבטא מזרחי. השד האנטישמי כבר לא יכול להישאר בפנים.

זמן לא רב לפני מותו, בשיא משפטי הרופאים האנטישמיים, ביקש יוסיף סטלין לפתור את הבעיה היהודית בברית המועצות באמצעות גירוש היהודים ואף, אולי, חיסולם. שקיעתה של שמש העמים הצילה את יהדות הגוש המזרחי. מורשתו של סטלין השפיעה במשך שנים על השמאל הישראלי. הפנים אל השמש העולה תמיד הוארו באור אנטישמי כדי לסמן אויבים ולנסות לחסלם. אפשר להתווכח על הפוליטיקה של אלי ישי; אפשר לגנות התבטאויות כאלה ואחרות שלו. אולם מי שחפץ בשיח דמוקרטי וחופשי, חייב להבין כי בסערה האנטישמית המתחוללת נגד שר הפנים חובש הכיפה, דמוקרטים אמיתיים מתייצבים לצד מי שרוקדים על כיפתו ומושכים בזקנו על מנת לממש שחרורם הסופי של עמלי המזרח מאימת היהודים.