ארכיון תג: זהבה גלאון

ראש ממשלת מעבר

אהוד ברק יצא ביולי 2000 לוועידה בקמפ דייויד כאשר הוא נטול קואליציה. אפילו מרצ בראשות שריד לא הייתה חברה בממשלתו. מאחורי ראש הממשלה עמדה אז סיעת 'ישראל אחת', ולמעשה מפלגת העבודה בלבד. כישלון הוועידה מוטט את שארית שלטונו של ברק. אלדד יניב, יועצו ומקורבו בדימוס, יודע לספר, כי שם נהגה רעיון ה"אין פרטנר". אולם יותר משלא היה פרטנר בצד הפלשתיני, לא היה פרטנר אמתי בצד הישראלי. ערפאת ידע, כמו אבו־מאזן שניהל שיחות עם אולמרט, שאין לברק רוב קואליציוני; כי יכול להיות והמנהיג הבלתי־מעורער של הפלשתינים יחתום על ויתורים היסטוריים עם מנהיג שבקרוב יודח מתפקידו, ואז ייזכר כמי שוויתר על ירושלים ותביעת השיבה. מבחינה פוליטית, לסירוב של ערפאת היה היגיון רב: לחתימה של ברק לא היה ערך אמתי במושגים פוליטיים. במקרה הטוב, היה הראיס הופך ליקיר מרצ. במקרה הרע, הוא היה נרצח ברמאללה.

חסר גב פוליטי. בנימין נתניהו.

חסר גב פוליטי. בנימין נתניהו.

נתניהו פותח את המו"מ עם הפלשתינים כאשר אין לו גב פוליטי. אין לו רוב בליכוד, המתנחלים לא מאמינים לו, מחנה נאמני נתניהו בכנסת אינו עולה על כמה בודדים, בספירה נדיבה. ראש הממשלה יודע, כי כדי להעביר הסכם בכנסת, הוא יצטרך את קולות המרכז, השמאל והערבים. לכן, כבר הודיע מראש שכל הסכם יובא למשאל עם. אך גם הוא יודע, כי משאל עם כזה לא יהיה אלא בחירות כלליות. במידה ונתניהו יעמוד מאחורי הסכם אמתי, הוא ייאלץ לרוץ לראשות הממשלה בראש רשימת מרכז־ימין. לא מן הנמנע שאישים כמו אהוד ברק, ציפי לבני, דן מרידור ואחרים יככבו בה. אבל תסריט כזה הוא חלום הבלהות של רה"מ, הסומך על סרבנות הפלשתינים שיפוצצו את המו"מ על עניין הפליטים, ירושלים או גושי־ההתיישבות. או־אז ישוב כמנצח ויראה, פעם נוספת, מיהו סרבן השלום. הימין יישא אותו על כפיים, ולא רק הימין אלא גם המרכז הרחב שבין הליכוד לבין גוש השמאל־מרכז, אותו מרכז שגרם לליכוד להצטמק ל־20 מנדטים.

ההסתמכות על הסרבנות הפלשתינית כגורם שיוציא את ישראל מהבידוד הבינלאומי איננה מופרכת, אך נתניהו יודע, כי במשחק הנוכחי, כל גישה שתגרום לפיצוץ השיחות על רקע סירוב ישראל לפנות התנחלויות, להכיר במדינה פלשתינית, להציע פתרון "יצירתי" בירושלים ולהתמודד עם תביעת השיבה הפלשתינית – גישה כזו רק תחריף את מצב ישראל בעולם. הוא עלול למצוא עצמו כבול בסוגיה האירנית, עם כתף קרה בבית הלבן וחרם הולך ומתרחב באיחוד האירופי. סיטואציה מעין זו תיתן את אותותיה בכלכלה הישראלי. מי אם לא נתניהו, איש הקפיטליזם הגלובלי, יודע כי משבר חמור כזה אינו פחות מסוכן מכל סצנריו אחר.

בינתיים, הוא שולח את ציפי לבני ויצחק מולכו לשאת ולתת עם סאיב עריקאת. המטרה היא להרוויח זמן: לאשר את התקציב, להיכנס לתקופת החגים, להניח לכנסת לצאת לפגרה. אם וכאשר תחזור שרת המשפטים עם הישג אמתי בידיה, הוא יידרש לקבל החלטה. ואם לבני תגיע בעצמה לתובנה שאין פרטנר, הוא יוכל להשתמש בה כבמגן אנושי מול האמריקנים, האירופים והשמאל. נתניהו מקווה שהמהלך אכן ייכשל, המערב יבין כי הפלשתינים אכן לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ הזדמנות וארה"ב של אמריקה תתייצב לימין ידידתה כפי שהיה בימי בוש הבן, שגיבה את אריאל שרון במלחמתו בטרור הערבי.

אולם לנתניהו אין מושג מה יקרה אם לבני תחזור עם טיוטת עקרונות סבירה ומוסכמת. עם הסדר מדיני שחלקים גדולים בציבור יכולים להכיל אותו. הוא יודע שגם אם שלי יחימוביץ וזהבה גלאון יתמכו בו בכנסת, ואפילו אנשי חד"ש והסיעות הערביות, וימנעו את נפילתו, הוא עלול למצוא עצמו כמו ברק – נטול גב קואליציוני. רה"מ מבין היטב, כי הליכוד הופך יותר ויותר לגרסה מרוככת של 'האיחוד הלאומי'. הקולות בליכוד הרוצים להיפטר ממנו נשמעים גם באקווריום הממשלתי. לא מדובר רק בסילבן שלום. הלוואי וסילבן היה הבעיה. רוב חברי הליכוד חזרו לעמדות התנועה מימי שמיר: ארץ־ישראל השלמה ו"אף שעל". כל הכרעה משמעותית תדרוש מנתניהו להתגרש מהליכוד. אלא שבשונה משרון, מספר נאמני רה"מ הוא ספור. אפילו אקוניס כבר הכריז שהוא נגד מדינה פלשתינית, אולי מתוך הבנה שאת הפריימריס הבאים ייאלץ לנהל ללא תמיכת נתניהו.

נכון לעכשיו, נתניהו הוא ראש ממשלת מעבר: עד התקציב, עד החגים, עד שלבני ומולכו ישובו. אחרי זה – נראה מה יהיה.

על צד שמאל – על הפגנת השמאל במוצאי השבת

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 17.1.2011

כאשר נבחר ח"כ מאיר שטרית לכהונה בכנסת מטעם הליכוד לפני כמעט 30 שנה, הוא לא תיאר לעצמו כי בעשור השלישי לקריירה הציבורית שלו יסתופף בהפגנה נגד ממשלת הליכוד ויתלוצץ עם ברחבת האח"מים עם ח"כ מוחמד ברכה וח"כ לשעבר עסאם מח'ול. כששאלתי את שטרית אם לא מפריע לו להסתובב בהפגנה שמלאה בדגלים אדומים ופה ושם קצת ניבטים בה דגלי אש"ף, הוא לא התבלבל. "זכויות אדם לא קשורות לימין או לשמאל", ירה לעברי שטרית, עטוף במעיל חורפי עבה, שאולי הסתיר גם שכפ"ץ. "ז'בוטינסקי כתב בשעתו ש'כל יחיד הוא מלך' ושהוא נגד עריצות הרוב. הליכוד היום איננו פועל לפי תורת ז'בוטינסקי, ועם איך שמתבטאים האנשים שם, הליכוד נמצא היום בימין הקיצוני".

לצד שטרית עמד אלון לי-גרין, צעיר פעיל בנק"י (ברית הנוער הקומוניסטי), המשמרת הצעירה של מק"י. הוא החליף דברים עם חברו, חבר מועצת עיריית תל-אביב מטעם 'עיר לכולנו' ומבכירי מק"י, יואב גולדרינג. "אין היום שום כוח פוליטי בארץ שמסוגל לארגן הפגנה כזאת!", התרברבו באוזניי. את גולדרינג אני זוכר עוד מהימים שבהם שנינו, צעירים חברי בנק"י, צעדנו עם זקני המפלגה בהפגנות האחד במאי. הוא מעולם לא העלה בדעתו שיחלוק עם מאיר שטרית את מתחם אח"מי השמאל הישראלי. "ההצעה לחקור את ארגוני השמאל היא הזויה", הכתיב לי שטרית. "מי שיוזם את ההצעות האלה בכלל פוגע בחיילי צה"ל", כעס.

הפגנת השמאל. צילום אילוסטרציה

הפגנת השמאל. צילום אילוסטרציה

ליד שטרית הסתובבה נזעמת ח"כ לשעבר תמר גוז'נסקי, מכונסת במעיל קומוניסטי אדום. כששאלה אותה פעילת שמאל לשלומה, היא התמרמרה על כך שהתחילו את העצרת כש"ההמונים עוד ברחובות". גוז'נסקי, שלפני 15 שנה הייתה חלק מ"הגוש החוסם" של ממשלת רבין, גם היא לא שיערה שהמונים ימלאו את הרחובות המובילים למוזיאון תל-אביב.

הקיבה הרגישה של פעילי השמאל

והם מילאו. נדמה כי שנים ארוכות לא הצליח השמאל להוציא אל הרחובות מפגינים רבים כל כך. פעילים ב'נוער העובד והלומד' לצד חברי הנוער הקומוניסטי מנצרת, פעילי מרצ וצעירי 'השומר הצעיר' עם אנשי חד"ש ואנשי 'האגודה לזכויות האזרח', 'גוש שלום' ו'שלום עכשיו' יחד. והרבה, הרבה צעירים. הדגלים האדומים בלעו את מעט דגלי ישראל שהיו בהפגנה, אם כי הפעם בנוכחות רבה יותר מאשר בהפגנות קודמות. "ליברמן, ליברמן, גם פשיסט וגם גזען!", זעקו פעילים קומוניסטים מנצרת בקול צרוד, והקהל הריע. בעלייה להיכל התרבות בתל-אביב, החלו לשיר את המנון אש"ף, "בילאדי, בילאדי". היה מי שדאג להסות אותם כדי לשמור על קיבתם הרגישה של פעילי שמאל ציוניים.

יורם גוז'נסקי, מזכיר 'הוועד לידידות ישראל-קובה', הסתובב בקהל חמוש בכובע קסקט והתמוגג מנחת. עכשיו, האיבה למדינה היהודית כבר אינה נחלת הקומוניסטים. אנשי 'שלום עכשיו' הניפו שלטים שקראו "נלחמים בממשלת החושך", ובקהל הנוהר אל עבר רחבת מוזיאון תל-אביב כבר שרו את שירה של גלי עטרי, "לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה". "אנשים להתעורר כי הפשיזם כבר עובר", ניסו המפגינים את כוחם בעוד ועוד סיסמאות. אולם הסיסמאות לא היו העיקר; ההפתעה הגדולה של ההפגנה הייתה הכמות האדירה של המשתתפים.

ליד 'בית אריאלה' פגשתי את ח"כ לשעבר אבשלום (אבו) וילן. שאלתי את אבו וילן על דגלי אש"ף בקהל, והוא החל לנסות לספור את דגלי ישראל. "זה לא לעניין", המהם באי-נחת מופגנת. וילן היה מרוצה מהנוכחות האדירה בהפגנה. "ליברמן בונה את השמאל מחדש. הימין הזה הוא ברוטאלי וגזעני ולכן הם גם יקבלו מלחמה חזרה", אמר וילן. לידו הסתובבה גם ח"כ לשעבר זהבה גלאון, המועמדת להיכנס תוך זמן קצר לכנסת במקום ג'ומס המתפטר. "זה מפגן כוח אדיר של המחנה הדמוקרטי והשפוי שיוצא נגד הליברמניזם וההידרדרות לפשיזם", התפייטה גלאון. גלאון הבהירה כי המטרה מבחינתה היא נתניהו, ולא ליברמן. "אני תוקפת את ליברמן אבל הטענה המרכזית שלי היא נגד נתניהו, מפלגת העבודה וקדימה שלא התנגדו להקמת ועדת החקירה הפרלמנטארית. זה קרב על החברה הישראלית וצעד נכון שגם יהודים וגם ערבים, לצד ארגוני החברה האזרחית, יוצאים החוצה ונאבקים למען ישראל דמוקרטית".

יונתן פולק כגיבור מרכזי

הגיבור המרכזי של ההפגנה היה פעיל השמאל האנרכיסטי, יונתן פולק, שנאסר באחרונה לאחר שהחליט לוותר על ריצוי עבודות שירות לטובת עונש מאסר בפועל של 3 חודשים. ח"כ מוחמד ברכה, יו"ר חד"ש, אמר בנאום שנשא בעצרת כי "ההיסטוריה מלמדת שהדמוקרטיה אינה דבר מובן מאליו, מוכרחים להיאבק עליה. הניצחון של תנועת ההמונים בתוניס על הרודנות האכזרית מלמד שדיכוי אינו גורלם של בני אדם ורוח האנשים יכולים לנצח". ח"כ ניצן הורוביץ, שעלה לבמה נזעם במיוחד, אמר החרה-החזיק אחרי ברכה. "הדג מסריח מהראש והראש הוא נתניהו ושותפו הנאמן ברק, שנותנים גיבוי להסתה של ליברמן ומעודדים את החקיקה הגזענית בכנסת", קרא הורוביץ והקהל הריע. "הערב אנחנו אומרים למפלגת העבודה שהיא שותפה מלאה לממשלה הכי גזענית בתולדות המדינה ועליהם לעזוב אותה מיד", פסק.

ח"כ מאיר שטרית, שהיה כוכב העצרת, ניסה להסביר את נוכחותו לקהל שחלקו קיבל אותה תחילה בקריאות בוז. "אני כאן כדי למחות כמוכם נגד האיוולת והמעשה הבלתי דמוקרטי הזה. אני רוצה להזכיר לחבריי בליכוד שבטח ז'בוטינסקי מתהפך בקברו כשהוא רואה אותם תומכים במעשה שנוגד את תורתו", ניסה שטרית לשכנע את הקהל כי הוא כבר עבר צד. "ההחלטה הזאת של הכנסת מעליבה, מסוכנת למדינת ישראל וגורמת נזק חמור ביותר לשמה של המדינה כי היא שמה את מדינת ישראל כאחת המדינות החשוכות", אמר שטרית.

שטרית הפליא להוקיע את חבריו לליכוד. הפנינים של שטרית נעמו לקהל שהגיב בתרועות. "קואליציה הזויה ובלתי-אחראית", קרא שטרית, ובישר לקהל: "אין לכנסת סמכות להקים ועדת חקירה… אתם, ארגוני השמאל, רשאים לצפצף עליהם… יש פה לא פחות פטריוטים מאנשי ימין". גם לחברי קדימה שתמכו בהקמת ועדת חקירה פרלמנטארית הייתה לשטרית עקיצה: "כנראה שאפשר להוציא אנשים מהליכוד אבל קשה להוציא את הליכוד מהאנשים".

קשה היה שלא להתרשם מהתנועה האדירה של המפגינים ממוזיאון תל-אביב אל עבר רחוב אבן-גבירול. בדרך נחסמה ניידת משטרה ונדמה היה שסוסי המשטרה הנסוגים מחמת זרם המפגינים מעידים כי עוד מעט תאבד השליטה ברחוב. אולם מספר העצורים היה זעיר: מפגין אחד נעצר משנתפס פגיון בכיסיו, אחר נעצר משהניף דגל פלשתין ועוד אחד הוכנס לניידת המשטרה משתקף שוטר. בצד מכרו את מרכולתם הטרוצקיסטים של ארגון 'מאבק סוציאליסטי'; הטרוצקיסטים, בעלי חוש ריח מפותח למהפכות, מריחים כי משהו קורה באוויר. נראה שהברית החדשה בין קדימה לבין חד"ש להפלת ביבי תיצור הזדמנויות נוספות גם להגדלת שורותיהם של המהפכנים הנוקשים.