ארכיון תג: דפני ליף

הפלת נתניהו היא רק ההתחלה

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 15.8.2011

ההחלטה שקיבל ראש הממשלה נתניהו, שלפיה מאהלי המחאה לא יפונו, היא סימן לבגרות הפוליטית של השלטון, לכך שאנו חיים במדינה ליברלית ונאורה באמת. עם זאת, יש משהו שמעיד על חולשה בהתמודדות עם דרי האוהלים. הרי אין שום דמוקרטיה שהייתה מסכימה שיכבשו רחובות מרכזיים בעיר בירה עסקית ותרבותית כמו תל-אביב. מישהו יכול לדמיין לעצמו אוהלים מוקמים ליד שער הניצחון בפאריס, בכיכר טיימס בניו יורק, או בכיכר אוקספורד בלונדון? בכל המערב, למחאה יש קווים ברורים ומוגדרים. כשחוצים את גבולות המחאה, המשטרה מתערבת. לא ראש הממשלה ולא ראש העירייה יכולים לבקש מהמשטרה לעבור על החוק. תפקיד המשטרה שם הוא ליישם את החוק.

ניסיון הפיכה. ראש הממשלה נתניהו

ניסיון הפיכה. ראש הממשלה נתניהו

בתל-אביב, כבר חודש שלם מצפצפים על החוק. המשטרה נמנעת לאכוף אותו, ראשי העירייה פוחדים מעימותים אלימים, הממשלה חוששת מפני אנרכיה אלימה ברחובות, ותסריט אימים של מפגין מופרע שנורה במהלך תגרה עם שוטרים ומוביל להתפוצצות המחאה, גורם פיק ברכיים למנהיגי המדינה. יש איזו מחשבה בלשכת ראש הממשלה, שלפיה המחאה היא כאן כדי להישאר, שצריך ללמוד "לחיות עם המחאה" ושהיא אולי תתאדה מעצמה בגלל החגים, פרובוקציות פלשתיניות בספטמבר, ומה לא. ההערכות האלה דומות להערכות קודמות של הקברניטים הנוכחיים. כמו בסיפור המשט לעזה – אז שלחו חיילי צה"ל עם רובי מים וצבע להתמודד עם חוליות אסלאמיסטים חמושים באשליה שמדובר בפעילי שלום תמימים – גם פה לא מבינים מה קורה באמת. וודסטוק בשדרות רוטשילד, פסטיבל בומבלה במרכז העיר, הרבה לכלוך ורעש שמפריע לשכנים, לא נורא, הם אומרים לעצמם. אבל פה זה לא וודסטוק, והחבר'ה כאן לא צריכים איזו ג'ואן באאז מקומית שתשיר להם "We Shall Overcome".

נתניהו אולי מבין שזה ניסיון הפיכה נגדו בגיבוי התקשורת, אבל כל מי שרואה במהפכנים האלה אנשים עם עוינות מיוחדת כלפי ראש הממשלה או הליכוד, טועה ומטעה. לחלק גדול מהם יש עוינות כלפי המשטר, המדינה, הציונות. יושבים שם 24/7 פעילי המפלגה הקומוניסטית שמסיתים אותם ללא הרף. אפילו תמר גוז'נסקי קמה לתחייה מתהום הנשייה הפוליטי וקפצה להרצות ברוטשילד. מדברים איתם שם על סוציאליזם בימינו, מסיתים נגד ההתיישבות ביו"ש. נזהרים עם המילה "כיבוש" אבל לא מפסיקים להרעיל עם הסתה נגד כל מה שקרה פה בשנים האחרונות. איך קוראים לזה אצלם? "אגיטציה מהפכנית".

את כל התמצית המרוכזת הזאת המהפכנים מבקשים לפוצץ ב"צעדת המיליון" ב-3 בספטמבר. הם מחכים לכישלון המו"מ עם פרופ' מנואל טרכטנברג. אם נתניהו בנה על הידידות בין טרכטנברג לבין איציק שמולי, הוא יכול לשכוח מזה. הפרופסור ויו"ר התאחדות הסטודנטים הם שניהם ממוצא דרום אמריקני, אבל פניו של הסטודנט המהפכן הן להוואנה, בעוד שיו"ר הות"ת נותר ליברל חביב מבואנוס איירס. בהנחה שהמו"מ ייכשל, השלב הבא הוא רתימת כל האנרגיות המהפכניות להפלת נתניהו. לא כי זה ביבי. אלא כי בדמותו מתמצית "השיטה": ציונות קפיטליסטית, שמרנית ודמוקרטית. הנגטיב של מרקסיזם מהפכני נוסח צ'ה גווארה. אם הם ייתנו לרביב דרוקר וליונית לוי הצדקה מספקת לנפח את המספרים ברחובות ל-700 אלף, ונתניהו יחזור למשבר התדמיתי שלו מ-2006, המצב יחמיר עוד יותר. היעד הבא יהיה החגים ויצירת משבר סביב יוקר המחיה. מה-3 בספטמבר הם מבקשים להגיע ל-29 בחודש, לראש השנה, ואז ליצור מהומת אלוהים.

שום מדינה מתוקנת לא הייתה סובלת ניסיון הפיכה שקוף כל כך, גם לא ארה"ב. בנובמבר 1999, הביאו המהפכנים 50 אלף איש לוועידת ארגון הסחר העולמי בסיאטל. כשהם התחילו לחסום דרכים, ראש העירייה הזמין את הצבא. בתל-אביב, המחשבה על הצבא שייכנס לפנות את האוהלים מעוררת צמרמורת בהנהגה. המהפכנים מבינים כי הם השיגו את היעד הראשון: הרתעת השלטון, חולשת הממשלה. יש שם מי שמדבר בגלוי על מרד בשורות הצבא והמשטרה אם יתבקשו להתערב. הקריאות בנוסח "אדוני השוטר, גם אתה שווה יותר!" מכוונות בדיוק לשם. זה יהיה מבחינתם מומנט תחריר: הרגע שבו הממשלה לא תוכל עוד לפקד על הצבא והמשטרה הכפופים לה. מובן שהתסריט הזה, בדיוק כמו תסריט הטרוריסטים על המרמרה, לא נידון בקרב שום דרג בכיר.

יש מי שחושב שהחבר'ה שם חולמים על ג'ימי הנדריקס וג'ורג' האריסון, משל היינו בסיקסטיז. שולחים לשם שוטרים סמויים לאתר ג'וינטים ולשמוע מה יש למהפכנים להעיד, מתוך בורות איומה כאילו ההחלטות באמת מתקבלות בגלוי ולא בחדרים סגורים וממוזגים היטב. אבל כשיגיע רגע האמת, לא יישמע ברקע את הביצוע המפורסם ל"היי ג'ו" וג'ניס ג'ופלין לא תקום לתחייה. בין ים הדגלים האדומים, יבקע חיוכו המפורסם של ולדימיר איליץ' לנין.

סגירת המעגל של השמאל הישראלי

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 9.8.2011

הפגנת הענק שהתרחשה בסוף השבוע שעבר בתל-אביב ביטאה סגירת מעגל מבחינת השמאל הישראלי: עשר שנים מאז ספג השמאל את המכה הקשה והכואבת ביותר בעקבות בגידת הפלשתינים בדיוני קמפ דייויד ותחילת האינתיפאדה השנייה, קיבלו שם מחילה פומבית. הם לא נדרשו לטקס וידוי או הכאה על חטא. את כתב המחילה נתנו להם ערוצי הטלוויזיה ושלושת העיתונים הגדולים, למעט "ישראל היום". חד"ש, ולמעשה מק"י המהווה הגוף האמיתי והפעיל בה, הצליחה בעזרת ידידיה ב'קרן החדשה' ובארגונים נוספים, להצית את שדה הנפט החברתי. את מה שלא עשה הגפרור המדיני, עשה הגפרור הקומוניסטי. מאז צעדות האחד במאי של ההסתדרות בשנות השישים והשבעים, לא נראו בתל-אביב כל כך הרבה דגלים אדומים. למעשה, אפילו בהפגנות האדומות של מפ"ם ומק"י לא זעקו המפגינים "מהפכה", המילה המושמעת ביותר במרכז העיר העברית הראשונה.

הגיליוטינה בשדרות רוטשילד

הגיליוטינה בשדרות רוטשילד

השאלה שמתעסקים בה באובססיה רבה – כמה באמת השתתפו בהפגנה, 150 אלף או 300 אלף – איננה רלוונטית עוד. כשברחובות צועדים עשרות אלפים, המשחק משתנה. הקומוניסטים ועוזריהם עשו פה גיוס מרשים באמצעות אחד התכסיסים המתוחכמים ביותר שננקטו בפוליטיקה בארץ מזה עשרות שנים: הם הפרידו את העניין הכלכלי והחברתי מהעניין המדיני, הסוו לחלוטין את מצעם הפרו-פלשתיני, הכניסו לסדר היום מצע סוציאליסטי רדיקלי והצליחו לשבות את לבם של רבבות, שחלקם מעולם לא השתתפו ולו בהפגנה אחת בכל ימי חייהם. במצב הנוכחי, השאלה איננה מה יהיו תוצאות המו"מ עם הממשלה, אם הוא בכלל יתרחש. דפני ליף אומרת זאת במפורש. היא וחבריה אינם רוצים בשום מו"מ. המטרה של התנועה המהפכנית היא הפלת ממשלת נתניהו.

המצב הזה משחק לידי הפלשתינים, ולא מן הנמנע שאם אלה יראו כי הממשלה מתנדנדת, הסצנריו של ספטמבר השחור יידחה למועד מאוחר יותר. חיים רמון כבר אמר למנהיגי הערבים, כי יוכלו להשיג תוצאות טובות יותר אם יישאו וייתנו עם ממשלה אחרת. אם אבו-מאזן יראה שדפני ליף וחבריה למפלגות השמאל יצליחו לזעזע את הממשלה עד כדי הפלתה, הוא האחרון שירצה להתערב במהלך שיזכיר לדעת הקהל מדוע הימין בשלטון ואיזה נזק היסטורי, לאומי ואנושי הסבו הסכמי אוסלו לעם בישראל. בתנועה המהפכנית מדברים במפורש על הצעד הבא: צעדת חצי המיליון או המיליון (תלוי איך התקשורת תספור את המפגינים) שביסודה תעמוד הקריאה להתפטרות נתניהו.

הניסיונות החוזרים והנשנים של הממשלה להסביר את העובדות היסודיות, שלפיהן כלכלת ישראל נמצאת במצב טוב מאוד עם תעסוקה מלאה וצמיחה גבוהה, נופלים על אוזניים ערלות. רוב העיתונאים מתעלמים מההבדל שבין קריאות "לחם, עבודה" לבין מחאות על יוקר המחיה. הרי ביוקר המחיה אפשר לטפל בקלות רבה יותר מאשר באבטלה המונית. הימין צריך להזכיר לציבור את העובדות הנוספות שבעטיין נבחר נתניהו לראשות הממשלה. את הסכמי אוסלו שהביאו עלינו טילים. את ההתנתקות שיצרה ישות ג'יהאדו-פשיסטית בעזה. את קריאות השמאל לתת את רמת הגולן לעריץ הסורי שהתגלה כרוצח המונים. את פיגועי ההתאבדות שליוו את המהלכים המדיניים הוותרניים של השמאל. את העובדה שערב ראש השנה תשע"ב, הישראלים בטוחים יותר מאי-פעם ואינם חוששים לגורל יקיריהם בצאתם מהבית.

נתניהו צריך להפגין את הנחישות של סרקוזי שעמד בפני הפגנות של 5 מיליון עובדים מאורגנים. עליו להשתמש ברוב הפרלמנטארי שלו כדי להמשיך ברפורמות במשק הכוללות יותר תחרות, יותר כלכלה חופשית, יותר מקומות תעסוקה, יותר יוזמה פרטית. לראש הממשלה יש יותר משנה להראות כי במשק תחרותי באמת, האזרח מרוויח ולמעסיק יש אינטרס בהעלאות שכר ובשכירת יותר עובדים. במשק כזה, המחסומים המוטלים על בנייה לרווחת הציבור יוסרו, מוצרי המזון יוזלו, המסים יקוצצו וההשקעות תגדלנה. גם אם חצי מיליון ישראלים יחצו את הרוביקון של אבן גבירול, על נתניהו להשתמש במנדט שנתן לו העם ולהמחיש כי צמיחה כלכלית ושגשוג חברתי הולכים יד ביד. בנובמבר 2013, יוכלו המחנות היריבים להציג את מרכולתם ולהתחרות על לב הבוחר. דפני ליף צריכה לדעת כבר עתה: זה לא יקרה רגע אחד לפני כן.