ארכיון תג: אנטישמיות

טרור מסוג אחר – על משטרת המחשבות באקדמיה

דוד מרחב – כל הזכויות שמורות @

פורסם בעיתון "מקור ראשון" בתאריך 9.7.2010

שני מרצים בעלי תקן, ד"ר ניב גורדון וד"ר ירוחם לויט, עובדים באוניברסיטת בר-גוריון. האחד מרצה במחלקה למדע המדינה, האחר מרצה בכיר בגמלאות בבית הספר לרוקחות. הן גורדון והן לויט אוחזים בדעות שנויות במחלוקת: האחד קורא באופן שיטתי להחרמת ישראל והאקדמיה, האחר טוען כי ההומוסקסואליות היא פגם ובמידה כזו או אחרת מסוכנת. אולם אוניברסיטת בן-גוריון סירבה לגעת בשיערה משיערות ראשו של גורדון בשם "החופש האקדמי". לויט, שהביע את דעתו בקורס "אתיקה רפואית" שהוא מעביר, סולק בבושת פנים.

במהלך ויכוח בין שני סטודנטים בקורס, העיז לויט להביע את דעתו. לשיטתו, הומוסקסואלים המנהלים אורח חיים מוחצן עלולים לפגוע בצעירים שאינם בטוחים במיניותם ולמנוע מהם חיי משפחה "נורמאליים". נטייה מינית, פסק לויט, ניתנת לריסון ולבחירה. "אני, לדוגמה, נמשך לכל הנשים, אבל אני מרסן את עצמי; כך יכולים גם ההומוסקסואלים", הוסיף.

דעותיו השנויות במחלוקת של לויט הספיקו להנהלת האוניברסיטה. הוא זומן לוועדת ההוראה האוניברסיטאית, אישר את הדברים שיוחסו לו אכן ולהגנתו טען כי החופש האקדמי מקנה לו זכות לפעול לפי הבנתו, וכי בשיעורי אתיקה ישנה זכות להבעת דעה אישית. מנהל בית הספר לרוקחות, פרופ' ריאד אגבריה, אישר כי עבודת המרצה הופסקה. העובדה שלויט הוא תושב קריית ארבע לא סייעה לו, בלשון עדינה.

האיפה ואיפה בין גורדון ובין לויט איננה נובעת רק מהעובדה שגורדון הוא מרצה בכיר בעל קשרים בינלאומיים שכל פגיעה בהעסקתו עלולה להצית קמפיין בינלאומי נגד האוניברסיטה. גם העובדה שלויט הוא תושב קריית ארבע איננה הסיבה היחידה לכך שעבודתו הופסקה. היחס המועדף לגורדון וההתנהלות המקרתיסטית כלפי לויט מקורה בחשש ממשי של שלטונות האוניברסיטה מפני משטרת המחשבות השמאלנית השולטת באקדמיה.

משטרת המחשבות באקדמיה הישראלית מנהלת את המחלקות השונות באמצעות קוד ברור של ערכים, עקרונות ודעות שכל חריגה מהן נידונה לסנקציה קשה. דמוניזציה לישראל – מקובלת. הגנה על ישראל מפני הקמפיין האנטישמי נגדה – אסורה. הגדרת הציונות כקולוניאליזם – רצויה. ביקורת על הפלשתינאים – פוליטיקה שראוי להוציאה מהשיעורים. הנפת דגלים פמיניסטיים רדיקליים והגנה על שינויי מין לכל המעוניין – ליברליזם נאור. פקפוק בטענה שהומוסקסואליות הינה נטייה מולדת ורצויה – נבערות חשוכה שיש להילחם בה.

למשטרת המחשבות הזו יש כוח בינלאומי בלתי-מבוטל. בכיריה יושבים בוועדות המינויים, מחליטים על חלוקת מלגות ותמיכה כלכלית, מכריעים בעניין העלאות בדרגה, מאשרים שבתונים ונסיעות לחו"ל ושופטים עבודות מחקר. יציאה נגד משטרת המחשבות הזו היא כמעט התאבדות. לכן, רוב המרצים – לרבות אלה בעלי התקן שמשכורתם מובטחת – נמנעים מלהילחם בה ונכנעים לכל שיגיונותיה. אוניברסיטאות מסוימות כבר חסומות מלכתחילה למרצים הנחשדים בסטייה מהקו המפלגתי. ברוב המחלקות במדעי הרוח אין ולו חובש כיפה אחד. חדרי מחלקות משמשים לא אחת כנסים פוליטיים ונעשה שימוש במשאבים אוניברסיטאיים כגון ציוד מחשבי, אינטרנט ודואר אלקטרוני, רשימות תפוצות וסילבוסים לשיעורים. כך, בקורס מבוא לסוציולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, סולקו חיבוריו של הסוציולוג הנודע וחתן פרס ישראל, שמואל נח אייזנשטדט, מהסילבוס. במקומו נכנסו חיבוריו של ד"ר עזמי בשארה.

משרד החינוך איננו שש להתערב בנעשה באקדמיה. ישנו חשש מהותי שכל ניסיון להתערב בתכנים יזכה לקמפיין בינלאומי נרחב ויגביר את המאמצים להחרמת האקדמיה. המדינה ממשיכה להזרים עשרות מיליוני שקלים, ללא כל פיקוח, למוסדות שבכיריהם פועלים בגלוי נגד ישראל. אף אחד לא תוהה איך מוקצים תקנים חדשים ולמי ניתנות מלגות יוקרתיות. האקדמיה ממשיכה לפעול כטריטוריה אוטונומית בחברה הישראלית, ללא ביקורת ופיקוח.

החופש האקדמי הוא ערך מקודש, ללא ספק. אולם כאשר החופש הזה ניתן רק לצד אחד, ראוי לשקול שוב אם לא מדובר בעריצות מחשבתית שיש להיאבק בה ולא בחירות של ממש. משרד החינוך צריך לבטל את פיטוריו של ד"ר לויט בשל דעותיו השנויות במחלוקות. כשם שד"ר ניב גורדון ממשיך להתפרנס מכספי משלם המסים ולקרוא להחרמת ישראל מתחת לכל עץ רענן, ראוי להניח לד"ר לויט לומר את אשר על לבו. החופש האקדמי הוא גם החירות לפולמוס, לא חופש לאינדוקטרינציה חד-צדדית של סטודנטים.

חוף פלמחים ואבסורד הדה-לגיטימציה לנתניהו

דוד מרחב – כל הזכויות שמורות @

פורסם בעיתון "מקור ראשון", 5.7.2010

המאבק על חוף פלמחים הוא אחד הנושאים החמים באג'נדה של ארגוני הסביבה בישראל. חברת 'מעוז דניאל' זכתה במכרז של מנהל מקרקעי ישראל להקמת כפר נופש על החוף. תוכנית המתאר להקמת הכפר כבר אושרה במוסדות התכנון. ב-2008, קבע מבקר המדינה, מיכה לינדשטראוס, כי מנהל התכנון ומנהל מקרקעי ישראל חייבים לעצור את ההליכים להקמת כפר הנופש. אתמול (א') הצליחו הארגונים הירוקים לגייס לסיכול הקמת כפר הנופש על החוף תומך בלתי-צפוי: ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

נתניהו, שהביע תמיכה בהחזרת החוף לשימוש הציבור, הודיע כי לא תתקיים לפי שעה הצבעה בממשלה מחשש ליצירת תקדים של התערבות ממשלתית מול יזמים. הודעתו של נתניהו מגבה את השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, שגיבש תוכנית להחזרת פרויקט כפר הנופש למוסדות התכנון על מנת לשנות את ייעוד הקרקע ולבטל את התוכנית כליל. על פי ההצעה, אמורה הוועדה המחוזית לשנות את ייעוד הקרקע משטח המיועד לתיירות לשטח ציבורי פתוח.

הצעד שנקט בו נתניהו ממחיש שוב כי הממשלה בראשותו היא תקדים בתולדות ישראל: מצד אחד, ממשלה לאומית עם קו ניצי המסרב להיכנע לתכתיבי אובאמה והפלשתינאים, ומצד שני, ממשלה עם גישה ליברלית בנושאים אזרחיים וחברתיים. כך, כמה ימים לאחר הרצח שהתקיים במועדון הנוער ההומו-לסבי בתל-אביב, היה זה לא אחר מאשר נתניהו שביקר במקום והביע את הזדהותו עם הקהילה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה הגיע ראש ממשלה לבית אגודת ההומואים והלסביות. בתחום החינוכי, פועל שר החינוך, גדעון סער, ללא לאות על מנת להקצות עוד ועוד תקציבים למערכת החינוך ולהשכלה הגבוהה. גם המגזר הערבי נהנה מפעילותו של סער ובבתי ספר מתקיימים שיעורי הסברה על הומוסקסואליות. באחרונה, התחייב נתניהו לפרויקט העולמי להפחתת גזי החממה, כשהוא מגובה בנשיא פרס.

בנימין נתניהו. איור מתוך: http://opinionjournal.com מאת Terry Shoffner.

מבחינת השחיתות הציבורית, מזה עשרים שנה לא נראתה בישראל ממשלה כל כך נקייה מרבב. נדמה כי מעולם לא חשו בישראל פעילים חברתיים וסביבתיים רבים כל כך כי ישנה אוזן קשבת בממשלה. הקו הלאומי התקיף של נתניהו והקשב הרב שהוא מפגין לנושאים חברתיים וסביבתיים הם כנראה חלק מסוד האהדה העצומה של נתניהו בציבור הרחב.

ולמרות זאת, חרף היות ישראל בהנהגת נתניהו מהמדינות המתקדמות והיותר נאורות במערב, מדינה שאיננה אוסרת נישואים חד-מיניים ומקדמת פרויקטים סביבתיים ראשונים במעלה, מסע הדה-לגיטימציה כלפי ישראל – מחוץ ומבית – הולך ומתעצם. נדמה שככל שממשלת נתניהו ממשיכה לקדם מדיניות כלכלית, חברתית וסביבתית מהמתקדמות בעולם, כך הדמוניזציה כלפי הממשלה – ונתניהו אישית – הולכת וגוברת. השמאל הישראלי מתאמץ ללא הרף להציג את ישראל כספרטה של מנוולים. העובדה שהמציאות שונה לחלוטין לא גורמת ולו לאחד מאנשי 'הקרן החדשה' לחשוב פעם נוספת על השמצת ישראל בעולם.

השאלה היסודית היא מה גורם למתנגדי ישראל בכלל, ולמתנגדיו הפוליטיים של נתניהו בפרט, לפעול כפי שהם פועלים. הרי עצירת התוכנית להרס חוף פלמחים היא רעיון שצמחה בסביבה המזוהה עם דמויות כמו דב חנין וניצן הורוביץ. במידה מסוימת, יותר משהולך השמאל הישראלי בכיוונו של נתניהו, צועד נתניהו בכיוונים ליברליים לעילא ומאמץ רעיונות חיוביים הצומחים גם במקומות שרחוקים שנות אור מהעקרונות הקלאסיים של הימין השמרני. ולמרות הכול, מסע הדה-לגיטימציה לישראל הוא בשיאו.

האמת הבסיסית היא שהקרב על תמיכתם של החוגים המתקראים "נאורים" ו"מתקדמים" הוא אבוד מראש. חטאו של נתניהו הוא חטאה של ישראל. לשיטתם, הורתה של מדינת ישראל בחטא, ועל כן שום מדיניות פרוגרסיבית של ממשלת נתניהו לא תצליח להזיז את המטוטלת השמאלנית לכיוון תמיכה בישראל. ישראל, לשיטתם, חייבת להתפרק: לא רק מאחיזתה בשטחים, אלא גם מעצם ציוניותה והתעקשותה על סינתזה בין יהדות ובין דמוקרטיה. סירובה של ישראל להתאבד כאחרון הג'יהאדיסטים היא, למעשה, הסיבה לשטנה הרב שרוחשים לה משמאל.

נתניהו חייב להמשיך בקו הנוכחי שבמסגרתו הוא מכנס תחת כנפיו את רוב הציבור הישראלי, בצד תומכי ישראל ואוהדיה מחוץ. המאבק של נתניהו חייב להתנהל לא על דעת הקהל של אוהדי 'הקרן החדשה' וידידי אש"ף, אלא על אותם ציבורים נרחבים בישראל, באירופה ובארצות הברית שאולי אינם מסכימים עם השקפותיה המדיניות של ממשלתו, אולם מבינים כי מדובר בממשלה נאורה ומתקדמת עם סט של ערכים ועקרונות מדיניים וחברתיים שעליהם יכולים לחתום גם ליברלים שפויים ומתונים בלונדון, בוושינגטון ובברלין.

אשליות מסוכנות בלב ים, או: השמאל החדש נחשף

פורסם בעיתון "מקור ראשון", 1.6.2010

ההפתעה שציפתה לחיילי הקומנדו הימי בבואם להשתלט על ספינות המשט לעזה ממחישה את עומק הפער התודעתי הקיים בישראל: הפער בין היחס לשמאל הרדיקאלי והגישה כלפיו לבין טבעו הממשי של אותו שמאל. הקונספציה שליוותה את הפעולה הצבאית, שלפיה אנשי שמאל הם פציפיסטים שוחרי שלום מטבעם, עלתה לא רק במחיר של פגיעה בשלומם של חיילי צה"ל אלא גם במחיר של פעולה צבאית שאילו הייתה מתנהלת אחרת, ניתן היה להשיג באמצעותה תוצאות פחות קשות ומזיקות לתדמיתה של ישראל בעולם.

הממסד הישראלי מתעקש במשך שנים ארוכות להתעלם מאזהרותיהם של פובליציסטים ואינטלקטואלים רבים באשר לטיבו של השמאל הרדיקאלי. לפני שנים הרבה נטשו במערכת הביטחון את דוקטרינת איסר הראל שעקב אחר מעללי השמאל הישראלי וחשף פרשיות ריגול והתארגנויות מחתרתיות שונות באירדנטה השמאלנית של שנות החמישים והשישים. בעוד שהימין הישראלי נתפש כמחנה פוליטי שיש לעקוב אחריו ולבדוק בציציותיו, למרות ההתנגדות הבלתי-אלימה למשל של תושבי גוש קטיף במהלך הגירוש מעזה, נראה השמאל כמחנה נאיבי ובלתי-מזיק שאינו מבין את המציאות. לכן, אף אחד בצה"ל לא האמין שעל הספינה ימתינו פעילים מנוסים החמושים בסכינים, באקדחים, במקלעים ובשאר כלים מזיקים ומשחיתים. רומן עם הפשיזם החדש. Photograph: Francois Lenoir/Reuters

שורשיו של הטרור השמאלני שנחשף על סיפון האונייה התורכית אינם נעוצים בהשראה שספגו הטרוריסטים שעל הספינה מתורתם של איסמעיל הנייה וחאלד משעל. הם גם לא זכו להארה לאחר שקראו בכתבי אוסאמה בין-לאדן. הטרור השמאלני הזה סופג השראה מתעמולה "אנטי-אימפריאליסטית" גסה של תועמלנים כגון מיודענו נעם חומסקי ואינטרנציונל השנאה האנטישמי שעורך דה-לגיטימציה שיטתית לישראל ומציגה כמדינת אפרטהייד מרושעת. לדידם, השוני בינה לבין גרמניה הנאצית מסתכם בכך שהישראלים אינם מפעילים תאי גזים. זהו טרור ששורשיו ברדיקאלים שעמדו ביסוד התארגנויות כמו כנופיית באדר-מיינהוף שראו במערב הקפיטליסטי, ובפרט בישראל, את שורש הרע בעולם. כנופיות הרדיקאלים הנוכחיות מתבלות את שנאתן לישראל, כנציגת המערב הדכאני וההרסני, באנטישמיות קיצונית מטורפת.

לכן, מי שהניח ללוחמי הקומנדו הימי להשתלשל מחבל אל עדר של מהפכנים פרו-אסלאמיים הרואים בישראל את התגלמות הרוע המוחלט וביהודי הארץ את הביטוי לנאצים החדשים, איננו שונה ממי שהיה שולח קומץ חיילים אמיצים לפעול בגלוי עם רובי אם-16 כדי לשחרר את גלעד שליט משביו. הטרור השמאלני איננה שונה מהותית מהטרור האסלאמי, ומזלם של חיילי הקומנדו שהטרוריסטים חברי אינטרנציונל חומסקי לא היו חמושים בנשק קטלני יותר. אחרת, חלילה, היו כולם נטבחים בו-במקום.

הפעולה שנעשתה נגד משט מאהבי הטרור האסלאמו-פשיסטי לעזה היא צודקת, ואלה המבקשים עתה להתנער ממנה, משתפים פעולה עם הטרור, מדעת או שלא מדעת. ברם, אילו היו מקבלי ההחלטות מודעים למאפיינים ההתנהגותיים והמחשבתיים של דרי ספינת הטרור, לא היה עולה על דעתם לשלוח קומץ חיילים לצנוח להמון משולהב, מוסת וצמא דם. ראוי לומר בכל הכנות הנדרשת כי רבים לא האמינו שהפרשה הזו תסתיים בשפיכות דמים שכן תדמית השמאל כמחנה פציפיסטי, שלו ושוחר שלום שבסך הכול טועה בהבנת המציאות, עדיין חולשת בתודעת הרוב. אולם מי שהיה טורח לקרוא את שפע הניתוחים שמוצעים בדבר אופיו האנטישמי של השמאל החדש, היה חושב פעמיים לפני שליחת טובי הבנים למלתעות אוהדי הפשיזם.

אין באמור לעיל כדי לגרוע כהוא-זה מצדקת הפעולה, לא כל שכן מצדקתם של חיילי הקומנדו כשבחרו לירות אש חיה אל עבר המוני אוהדי הג'יהאד העולמי שביקשו לעשות בהם לינץ'. אולם במקביל להצדקת פעולתם, ראוי שההנהגה הישראלית – לא כל שכן, מסבירי ישראל בעולם – יתחילו להבין כי המאבק למען חיסולה ישראל איננו מתנהל רק על ידי ארגוני טרור מזוינים המתחמשים בטילים לקראת המלחמה הבאה. המערכה האנטישמית נגד קיומה של מדינת ישראל מנוהלת גם על ידי ארגוני השטנה השמאלניים שהחליטו לצעוד צעד אחד קדימה ולשתף פעולה עם הג'יהאד העולמי בפרובוקציה טרוריסטית בלב ים.

אם השמאל הישראלי חפץ חיים, וכפי שמובן מהתגובות של מרצ והרדיקלים ב"אל-ארד" ("הארץ") הם אינם חפצי חיים אלא נוהגים כמתאבדים שיעי בשירות חבריהם ממשט הטרור, ראוי שמישהו שם יתחיל לעשות חשבון נפש כיצד חבריו לדעה חברו לגרועים שבשונאי ישראל והיהודים שהגיעו לכדי ניסיון טבח בחיילי צה"ל. ישראל, מצידה, חייבת כבר עתה להבין שהאיום הנשקף לה מצד השמאל העולמי הולך יד ביד עם זה האיום ההשמדתי של הפשיזם המוסלמי הגואה. מלנין עד חומסקי, מפול פוט ומאו טסה-טונג ועד חסן נסראללה ומחמוד א-זהר, נותר השמאל שותפם הנאמן ביד של אלה השואפים לחזות בהשמדת ישראל עוד בימי חייהם.

Photograph: Francois Lenoir/Reuters