הומופוביה ב-nrg? או: למי הציק ערוץ הגאווה

לפני מעט יותר משנה, במרץ 2006, נפגשתי במשרדי "מעריב" עם אבי לן, שכיהן בשעתו כעורך הראשי של nrg. הצעתי לאבי לן, בפגישה שהתקיימה בתיווכה של ידידה משותפת, להקים ערוץ חדש באתר: ערוץ ייעודי לקהילה ההומו-לסבית. שנינו הגענו לכדי מסקנה שערוץ כזה יכול להיות להיט רציני, בין השאר מאחר שתרבות גאה, לצד חדשות הקשורות לקהילה ההומו-לסבית, מעניינים לא רק את הקהילה אלא גם את ידידיה.
 
קשה לתאר את החודשים שחלפו מאז הצטרפותי ל-nrg ועד להתנהלות שהביאה לעזיבתי את האתר. זאת, למרות העובדה שמספר קוראי ערוץ הגאווה המנוח של nrg עלה לכמה עשרות אלפי גולשים ייחודיים מדי חודש (לעומת כמה מאות גולשים שהיו כאשר התחלתי לעבוד כעורך הערוץ). ההישג המרכזי של ערוץ הגאווה היה בהישרדותו: למרות אויביו הרבים, למרות הקיצוץ בתקציב, למרות ההומופוביה האיומה והמכוערת שהופנתה כלפיו מצד בכירים באתר (שרובם, אגב, אינם נמצאים כבר בתפקידים כלשהם ב-nrg), הערוץ הצליח למצוא לעצמו קהל קוראים גדול ורב, יחד עם ציבור כותבים אינטליגנטי רציני. זה היה הישג שניתן לזקוף, בראש ובראשונה, לזכותו של אבי לן, שהרחיק ראות מעבר לכל עמיתיו. אני מרשה לעצמו לזקוף את ההישג הזה גם לזכותי. הוכחנו, במספרים, שיש מקום לתקשורת גאה, והוכחנו שניתן לפרסם לקהל ההומו-לסבי בקמפיינים פרסומיים רציניים ורווחיים.
 
היום נכנסתי ל-nrg וגיליתי שהקישור לערוץ הגאווה הוסר. לאחר שהוסר לפני כחצי שנה מעמוד הבית, הוא גם הוסר מערוץ התרבות ומערוץ סקסי. להומואים וללסביות לא תהיה תקווה, לפחות לא ב-nrg. אגב, ל-nrg אין שום בעיה עם קיומו של ערוץ פורנו שלם באתר. כשזה מגיע לצרכים של סטרייטים תאבי מין, לחבר'ה בדרך מנחם בגין יש, כנראה, לא מעט סובלנות.
 
היום, גוף התקשורת היחיד שפורש את חסותו על הקהילה הגאה הוא הוצאת עיתון הארץ, שמוציאה לאור את "הזמן הוורוד", ומקיימת בקביעות מדור שבועי לקהילה ב"עכבר העיר". לא תמצאו זכר להומואים וללסביות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". עבורם, הומואים ולסביות הם אוויר; הם אינם קיימים אלא כאזוטריה, או כמי שמכעיסים במצעדיהם בתל אביב ובירושלים. מובן שאי אפשר לשכוח את GoGay הוותיק, שפועל כבר שבע שנים לערך, ללא תמיכה כלכלית וכולו על גבו של אדם אחד.
 
חיסולו של ערוץ הגאווה ב-nrg הוא תעודת עניות לאנשי קרליבך. המהלך לחיסול הערוץ הקטן הזה, שכל תקציבו התמצה בעורך במשרה מלאה ובשכר פרילנסרים עלוב ביותר, לא נבע ממניע כספי, מתוך רצון לחסוך בהוצאות העיתון המפסיד ביותר במדינה. הוא נבע לפני כמה חודשים – ונובע – מתוך הומופוביה.
 
איני אוהב או נוהג לבחוש בעבר; יש כאלה שעושים זאת טוב ממני. אולם מי שזוכר ויודע מה הוביל לחיסולו של ערוץ הגאווה, ומה גרם להעפתו אפילו מערוץ התרבות של nrg, צריך להבין שהומופוביה שמתחילה דווקא בהדרה שקטה של הומואים ולסביות מהשיח התקשורתי והציבורי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עמוס בירסטנר  ביום מאי 14, 2007 בשעה 14:43

    לא נאה לזעוק "הומופוביה" בלי להביא ראיות. שים את הדברים על השולחן, מר מרחב: נקוב בשמות, הסבר מה גרם לחיסולו של הערוץ. הרי כפי שכתבת — "מי שזוכר ויודע", כבר זוכר ויודע. מי שקורא אותך ולא יודע, אבל מתענין (בעקבות רשימתך) לדעת מה קרה שם ב"מעריב", יוצא ותאוותו בידו מרשימתך.

  • ז'נה  ביום מאי 14, 2007 בשעה 15:29

    הצדק איתך, ואכן יש בעיית נראות קשה. אבל באמת חסרה אינפורמציה בפוסט שלך: איך למה ומדוע ירד הערוץ? סביר להניח שאתה מצוי בפרטים. בכל מקרה, זה לא מפתיע. מעריב מקפידים לעשות את כל מה שלא נכון, ולא מוכר. המספרים מדברים בעד עצמם.

  • גיא  ביום מאי 14, 2007 בשעה 15:49

    גם אם זה לא יביא לשינוי, יש אולי מקום להפיץ את העניין ברבים

  • אורן  ביום מאי 14, 2007 בשעה 18:26

    יש לי גילויעריותופוביה והומופוביה.

  • יריב  ביום מאי 14, 2007 בשעה 21:14

    לפני שנכנסים להומופוביה – ואני לא פוסל את האפשרות הזאת – כדי לחשוב על סתם צרות אופקים, פופוליזם והתפלשות במכנה המשותף הרחב והמורחב.

  • אריאל  ביום מאי 17, 2007 בשעה 10:14

    ציטוט: "הומופוביה שמתחילה דווקא בהדרה שקטה של הומואים ולסביות מהשיח התקשורתי והציבורי.."

    תגיד, זה סוג של בדיחה? לא, כי אם כן, היא לא ממשהו. התקשורת הישראלית מדירה הומואים ולסביות? אם יש הדרה של מגזר כלשהו בתקשורת הישראלית היא מופנית כלפי הסטרייטים.

    אין שום פרופורציה בין אחוז ההומואים והלסביות בארץ לבין אחוזם האדיר בקרב אנשי התעשיה.

  • אדם  ביום מאי 17, 2007 בשעה 10:18

    אלא בגלל שהוא גס ובוטה, ובהחלט לא מתאים לאתר שמכוון לכלל האוכלוסייה, וביניהם הורים, שלא רוצים שילדיהם שייחשפו לתיאורים הנמוכים והזוועתיים שפורסמו שם. וגם אתה, מר מרחב, יודע שזאת האמת.

  • אבי לבקוביץ  ביום מאי 17, 2007 בשעה 11:55

    כשאני ערכתי את ערוץ כיף, בעודי עורך את הערוץ, הוסרו כל ההפניות אל הערוץ מכל הערוצים האחרים וגם מההומפייג', לא רק ה"עגבניה" שלו והקישור מהשדרה (סלוטים ש"נגנבו" על ידי ערוץ הבריאות החדש דאז) אלא אפילו מהשורה השניה של העמוד הראשי. הקישור היחיד שנשאר אז אל הערוץ היה מערוץ מחשבים. נכון שבינתיים הקישור הקטנטן בשורה השניה בעמוד הראשי הוחזר, אבל עדיין זה לא מה שגרם לרייטינג של הערוץ לעלות – ואני מזכיר, לפני כן היה לו אייטם אחד לפחות ב-15 הפופולריים באתר בכל רגע. אני יכול להאשים עד מחר את האתר ואת עורכיו (אבי לן, בזמנו) בחוסר הבנה בסיסי של האינטרנט וגם לקחת את זה באופן אישי, אבל אני גם יכול להבין שמדובר בהחלטת מערכת, טפשית אבל עדיין החלטת מערכת.

  • ארז 1970  ביום מאי 17, 2007 בשעה 21:33

    נו באמת…
    ולצורך הויכוח, נניח שהוא היה " גס ובוטה, ובהחלט לא מתאים לאתר שמכוון לכלל האוכלוסייה" כדברייך, אז למה הומואים לא וערוץ "סקסי" וערוץ "פורנו" עוד ממשיכים להתפרסם?

    http://www.nrg.co.il/online/36/ART1/576/316.html

    http://www.nrg.co.il/online/HP_36.html

  • עדיה א.א.  ביום מאי 21, 2007 בשעה 1:07

    ולא נולד לאחר פגישתכם. הוא בהחלט פרח בתקופתך (למרות אפס התקציבים) אבל מעט מופרך להגיד שהוא הוסר כעת בגלל הומופוביה. האתר מלא בכותבים חד-מיניים ובתכנים הומו-לסביים וניתן לאתר אותם בחלק גדול מהערוצים האחרים

  • דוד  ביום מאי 21, 2007 בשעה 10:09

    לפני שהגעתי, זה היה מדור שעודכן אחת לחודש עם 500 דפים גולשים לחודש, כלומר כמה עשרות קוראים. כשאני עזבתי, הוא עבר את רף 50 האלף.

    NRG מלא בתכנים גאים אולי בערוץ סקסי, שם מריירים על לסביות. אין ספק כי פה ושם מבליחות כתבות בערוץ התרבות על גייז, אבל מרוב התכנים החשובים של הקהילה מתעלמים.

    חוץ מזה, שנינו יודעים כמה הומופוביה היתה וישנה, אבל מכיוון שאת עובדת NRG, טבעי, ראוי והגיוני שתסנגרי על המערכת.

  • ססיליה רוט  ביום מאי 21, 2007 בשעה 13:15

    כמי שהכירה את העניינים, דוד צודק, והישג של למעלה מ-50 אלף דפים ייחודיים הוא אדיר

  • עמית  ביום מאי 24, 2007 בשעה 14:17

    היה בו עניין, הומור ועדכונים רלוונטיים. פספוס אחד גדול.

  • עדיה א.א.  ביום אוגוסט 6, 2007 בשעה 6:05

    אני חוזרת לשם ממש באיחור. אבל על סמך היכרותינו ציפיתי שתדע שכאשר משהו מפריע לי – אני אומרת אותו, ובמידה וזה לא עולה בקנה אחד אם דרישות מקום העבודה, פשוט אומר בפורומים אחרים בהם זה מקובל. אבל בוודאי שלא "אסנגר" על נרג' או אהלל ואשבח במידה ואינני חושבת שיש לכך סיבה.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: